גרגאוי נ' אופרייט ליס בע"מ

התביעה בפני היא תביעה כספית על סך של 33,500 ₪ בגין נזק שנגרם לרכב התובע מס' רישוי

82-876-64 מפגיעת רכב של הנתבעת ביום 16/2/16. למועד הדיון לא נותרה מחלוקת על החבות. הרכב הסכום שנתבע הוא: 24,884.94 ₪ בגין תיקון הרכב על פי חוות דעת שמאי, 1,500 ₪ שכר השמאי , וכן השבת 5,700 ₪ עלות מערכת גז שהושבתה על פי אישור השמאי. כמו כן נתבעו סך של 670 ש"ח הוצאות גרירה, וכן 1,500 ₪ הוצאות משפט, עגמת נפש ואבדן זמן .

בכתב ההגנה הנתבעת חלקה על החבות של הנהג ברכבה. בדיון הנתבעת הודיעה הי המחלוקת בין הצדדים היא על הנזק.

כי בנוסף לכך שהתקיים הליך פלילי בבית משפט לתעבורה נגד הנהג ברכב הנתבעת אזי הנתבעת תבעה את התובע בהליך אזרחי בבית המשפט ותביעתה נדחתה (תא"מ 6077-05-16 ).

מאחר ומטעם הנתבעת הופיע מתמחה במשפטים התרתי לתובע ייצוג על ידי עו"ד מטעמו שהיה זמין.

נציג הנתבעת הודיע כי המחלוקת היא על ערך הרכב שקבע השמאי לאחר שהוכרז אבדן כללי, שווי השרידים, מערכת הגז, ויתר התביעות. התובעת הציגה חוות דעת נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובע. בא כוח התובע חלק על חוות הדעת שהוצגה בפני התובע לראשונה בדיון, שנערכה מבלי לבדוק את הרכב, ובאיחור ניכר. נטען כי חוות הדעת אינה קבילה. נציג הנתבעת עתר להגיש חוות דעת מסודרת ביום 23/2/17 , כ- 10 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה ולדחות את הדיון שהיה קבוע ליום 7/3/17 (בקשה 10). בקשת הדחייה לא נעתרה אך נקבע כי התובע יאפשר בדיקה. הטעם שניתן לאיחור בהגשת הבקשה היה התוצאה של ההליך האזרחי. הנתבעת הגישה בדיון חוות דעת מיום 4/3/17. בא כוח התובע התנגד להמשך הסחבת, ועתר לפסק דין לאחר סיכומים.

המחלוקת בין השמאים נותרה אפוא כמחלוקת של חוות דעת ללא חקירת השמאים.

הפערים בין השמאים לגבי ערך הרכב הוא כי שמאי התובע העריך את שווי הרכב בסך של 26,315 ₪ לפני התאונה ופחות 2,100 ₪ שווי השרידים. התובע הוא יד חמישית.

שמאי הנתבעת העריך את שווי הרכב בסך של 22,374 ₪ לפני התאונה פחות ערכו במצב ניזוק בסך של 2,660 ₪.

בהערכת שווי הרכב שמאי התובע לא פירט את ההיסטוריה של הרכב אלא רק העובדה שמדובר ב – 5 בעלים. שמאי הנתבעת ציין כי בדיקתו התבססה על צילומי השמאי של התובע. בחישוב השווי הופחת סכום אגרת הרישוי בסך של 1,188 ₪ שלא הוצג. כמו כן שמאי הנתבעת מציין בחוות דעתו כי שמאי התובע גם לא התייחס לקילומטרז' של הרכב. הוא עשה חישוב של ממוצע שנתי סטטיסטי בהתבסס על רישיון הרכב שקבע כי ביום 15/12/14 הרכב נסע 177,700 ק"מ. נתון זה מופיע ברישיון עם התקנת מערכת גז ברכב. על פי נקודת מוצא זו השמאי חישב ממוצע שנתי ואת מספר הקילומטרים הצפויים עד התאונה והעמידם על 207,310 ק"מ.

שמאי הנתבעת חלק על מסקנת חברת ליסינג גז כי המערכת נפגעה ואינה תקינה. כי לטענתו המערכת כפי שהיא מותקנת לא נפגעה ויש לתבוע את שווי המערכת מהרוכש של השרידים. הנתבעת לא הציגה ראיות לתמוך בכך.

בהתייחס לקילומטרז' של הרכב ביום התאונה והסוגיה של בדיקה האם לרכב היו תאונות קודמות – הנטל חל על כתפי שמאי התובע לבדוק ולציין זאת בחוות דעתו, ובהעדרם יש להניח כי החסר היה פועל לרעת התובע.

לכן, בכפוף לאמור להלן, אני מקבלת את חישוב שווי הרכב של שמאי הנתבעת. לאור כי שמאי הנתבעת לא ראה את השרידים אני מקבלת את החישוב של שמאי התובע לשווים. אעיר בנקודה זו כי העיון בתיק האלקטרוני של התביעה של הנתבעת נגד התובע מלמד כי חוות הדעת הנגדית (של התובעת שם – הנתבעת בתיק זה – מ'ו') היא מחודשיים אחרי התאונה ולא ברור לי מדוע הוזנחה הבדיקה של רכב התובע בזמן אמת.