לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 26.05.2015 בהיעדר התייצבות כנגד המבקשת. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת ואני נדרשת להחלטה.
בחנתי את טענות הצדדים, בבקשה ובתגובה המפורטת שהגיש המשיב, ומצאתי לקבוע כדלקמן:
המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור. על פי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ו - 1976, יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בתוך 7 ימים ממועד קבלתו. המבקשת טוענת בבקשה כי פסק הדין הומצא לה ביום 17.07.2015 (סעיף 4 לבקשה). הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המבקשת ביום 02.08.2015, לאחר חלוף המועד הקבוע לכך. המבקשת איננה מפרטת את טעמי איחורה בהגשת הבקשה, מתוך הנחה שגויה, של שני הצדדים, כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הוא 30 יום מקבלת פסק הדין. עם זאת, בין אם פסק הדין הומצא למבקשת, כטענתה, ביום 17.08.2015 ובין אם הומצא למבקשת ביום 01.07.2015 על דרך הדבקה בביתה של המבקשת, כעולה מאישור המסירה שנסרק לתיק בית המשפט, לא מצאתי במכלול נסיבות העניין לדחות את הבקשה מטעם זה. זאת בשים לב במועד הקצר שחלף ממועד פסק הדין ועד למועד הגשת הבקשה לביטול, ובעיקר בהתחשב במהות התביעה ובזכות הפנייה לערכאות.
לגוף העניין, פסק הדין ניתן בהיעדר התייצבות ההמבקשת לדיון. המשיב הציג תמצית רישום משרד הפנים בדבר מען המבקשת, רח' המבדיל 12 דירה 22 רמת גן (ת/1) ואישור על משלוח הזימון לדיון, אליו המבקשת לא התייצבה, בדואר למען זה (ת/2). על כן יש לראות בכך מסירה כדין.
בנסיבות כאמור, בקשת הביטול כאן איננה מ"חובת הצדק" ושאלת ביטול פסק הדין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יבחן שניים אלה: ראשית מה הסיבה לאי התייצבותה של המבקשת לדיון, ושנית סיכויי ההגנה של המבקשת באם יבוטל פסק הדין. השאלה השנייה היא העיקר, ולראשונה אך חשיבות משנית, שכן את מחדל זה, ככלל, כאשר מבקש הביטול מראה סיכויי הגנה מפני התביעה, ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות. הנטל להראות שני טעמים אלה מוטל על מבקשת הביטול. (ראו לעניין זה רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (5.8.1992); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחד עשר, 2013) עמ' 677-678).
גישת בתי המשפט בנוגע לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הינה גישה ליברלית, ואף ביתר שאת בבית המשפט לתביעות קטנות בו הצדדים אינם מיוצגים, באשר אי ביטול פסק הדין כמוהו כ"נעילת שערי המשפט" בפני מבקש הביטול. (רת"ק (מחוזי-ב"ש) 12626-12-11 ג'רבי נ' בן משה (11.1.2012). עם זאת, אין פרוש הדבר שבכל מקרה ייעתר בית המשפט לבקשה כבדבר שבשגרה, ובעל דין שלא מקיים את חובותיו כלפי בית המשפט וכלי יריבו ומזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות. (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"מ כו (1) 772. בהקשר זה יש לאזן בין שני אינטרסים הניצבים על כפות המאזניים, מחד גיסא זכות מבקש הביטול כי יינתן לו יומו בבית המשפט, ומאידך גיסא עקרון סופיות הדיון וזכות צדדים להליך לסמוך ולהסתמך שהתיק הסתיים ולא יהיה עליהם להיטלטל שוב באותו עניין לבית המשפט.
יישום עקרונות אלה בבקשה שלפניי, מוביל לקבלת הבקשה. אבהיר טעמי.
אף שעל פי תמצית רישום משרד הפנים (ת/1) מענה הרשום של המבקשת הוא רח' המבדיל 12/22 רמת גן והגם שהמבקשת מציינת מען זה כמענה בבקשת הביטול, עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי לא ניתן היה לבצע המצאת כתבי בי דין למען זה. למעשה, עד למועד הגשת המבקשת את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה, דברי הדואר שהומצאו על ידי בית המשפט לאותו המען חזרו עם הערה "לא ידוע", ובמקרה אחד עם הערה "לא נדרש". המבקשת קיבלה כתבי בי דין שנשלחו אליה לאותו המען רק לאחר שהגישה את בקשת ביטול פסק הדין. התנהגות זו של המבקשת גרמה להתמשכות ההליכים ולכך שהמבקש נאלץ לבצע מסירה אישית למבקשת, וזו תילקח בחשבון בשיעור ההוצאות שייפסקו לחובת המבקשת. עם זאת, לא ניתן לקבוע כי יש בכך זלזול מדעת בבית המשפט ובמשיב המצדיק לדחות את הבקשה.
אשר לסיכויי הגנה, הם השיקול העיקרי בבחינת הבקשה. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, ועל אף טענות המשיב בתגובתו, טענות שהמשיב העלה בפרוט רב (אם כי רב מדי) וראוי לציון, אין לומר בשלב זה כי ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה למבקשת אין כל סיכוי להצליח בהליך. די לה למבקשת שתראה שהגנתה אפשרית ושמיעת עמדתה עשויה להוביל לתוצאה אחרת מזו שניתנה. (ע"א 1782/06, רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)).
עניינה של התביעה בתיק זה נוגע להליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד המשיב על ידי חברה שניהלה את הבית המשותף בו מצויה דירה בבעלות המשיב בטענה לחוב כספי של המשיב, בו כופר המשיב. לטענת המשיב המבקשת הטעתה את ראש ההוצאה לפועל בתצהיר שחתמה ביום 11.12.2007 כי מדובר בחוב של ממש וכי בוצעה מסירה כדין למשיב, שאותה עת שהה בטיפולים רפואיים בחו"ל, אף שהמבקשת ידעה כי המשיב אינו בארץ ואינו מודע להליכים נגדו. בגין כך תובע המשיב מהמבקשת את נזקיו והוצאותיו וכן פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש, כדי מחצית מסכום התביעה.
בבקשה מפרטת המבקשת שלושה טעמים להגנתה. האחד: טענת המבקשת להתיישנות התביעה. השני: טענה לחוסר יריבות, מהטעם שהמבקשת פעלה בתקופה הרלוונטית לתביעה כעובדת חברה שניהלה את הבית המשותף ולא כבעליה. השלישי: טענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח את נזקיו, לרבות הנזק הנטען בגין עוגמת נפש, ולהיות הנזקים הנתבעים מופרזים. בחנתי את כתב התביעה על נספחיו ואת הבקשה והתגובה, ולא ניתן לומר, כבר בשלב זה, כי אין למבקשת כל סיכוי להצליח בהגנתה בכל הנוגע לטענת העדר היריבות והנזקים הנתבעים. טענות המבקשת בהקשר זה טעונות בירור עובדתי ומשפטי, שלא ניתן לקבוע בשלב זה כי לא יצלח לחלוטין, טרם קיום דיון במעמד הצדדים. מכאן מתקיים הטעם השני שהוא העיקר.
עם זאת, לא מצאתי, כבר בשלב זה, ממש בטענת המבקשת להתיישנות התביעה. די בכך שהתצהיר שניתן על ידי המבקשת בתמיכה להליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל שכנגד המשיב הוא מיום 11.12.2007 בעוד שהתביעה הוגשה ביום 27.5.13 ובטענת המשיב, שאף היא טעונה ברור, כי ידע אודות הטענה לקיומו של החוב הנטען ולהליכי הגבייה נגדו רק בשנת 2008, כששב מהטיפול הרפואי בחו"ל לישראל.
לאור האמור, ובשים לב לעובדה שמחדל המבקשת מלהתייצב לדיון ולהגיש כתב הגנה, אף אם מהווה רשלנות שגרמה להתמשכות ההליכים, אינו עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי וכן בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ([פורסם בנבו], 27.2.2001)) ולכך שיש להעדיף ברור ענייני של המחלוקת לאחר בחינת טענות הצדדים לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431), פסק הדין יבוטל בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך של 1,000 ₪. זאת בשים לב למחדלי המבקשת בשל אי התייצבותה ולטרחה שנגרמה למשיב בשל כך. ההוצאות יופקדו ע"י המבקשת בקופת פסק-הדין בתוך 14 יום מקבלת ההחלטה.
בנוסף, המבקשת תודיע על מען למסירת כתבי בין דין, שכל מסירה אליו תיחשב כהמצאה כדין, לרבות כתובת פקס או דוא"ל.
המבקשת תדאג לאסוף את דברי הדואר הנשלחים אליה למען זה.
בבד עם ביצוע ההפקדה וקבלת הודעת המבקשת בדבר פרטי מענה, כתובת פקס או דוא"ל יש להגיש בקשה למתן החלטה אופרטיבית בדבר ביטול פסק הדין, העברת ההוצאות למשיב וקביעת מועד דיון.
בתוך 30 יום ממועד מקבלת ההחלטה תגיש הנתבעת כתב הגנה.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.