ת"ק 51428-05-14 מעתוק ואח' נ' חליוה ואח'

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין שכ"ט שלטענת התובע, נגבה ממנו באופן מופרז על ידי התובע שהינו עו"ד, ואילו לטענת הנתבע שהינו אף התובע תביעה שכנגד, שכ"ט שנגבה הינו אך חלק מסכום שכ"ט עליו סוכם ועל התובע לשלם לו את יתרת שכ"ט המוסכם. למען הסדר יכונה להלן התובע והנתבע שכנגד: "התובע" ואילו הנתבע והתובע שכנגד יכונה: "הנתבע".

2.לטענת התובע, בעקבות תאונת דרכים בה נדרסה על ידו ילדה, פנה לנתבע על מנת שיטפל "בתיק ובשחרורו מתחנת המשטרה" (מתוך כתב התביעה). התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע דרש סכום התחלתי של 15,000 ₪, אשר שולם לו עוד באותו היום. לטענת התובע, הנתבע לא התייצב בתחנת המשטרה ומאוחר יותר כשהבין שעיקר עיסוקו של הנתבע אינו בתחום התעבורה, ביקש להפסיק את ההתקשרות עימו. לטענת התובע, על הנתבע להשיב לו סך של 11,000 ₪ מתוך הסך שגבה.

3.לטענת הנתבע, בכתב ההגנה והתביעה שכנגד, סוכם על ייצוג וייעוץ בהליך המעצר בלבד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע טען כי אינו גובה שכ"ט על דבר שאינו ידוע מראש ומאחר שבשלב בו סוכם שכ"ט עם התובע, התובע רק נעצר ועוד לא היה ברור מה העבירה בגינה יואשם, לא סוכם על שכ"ט לטיפול בתיק כולו.

לטענת הנתבע, התערבותו המידית היא שהביאה לשחרורו של התובע. הנתבע טען כי נתן לתובע ייעוץ משפטי, שוחח עם קצין החקירות בתחנת המשטרה והייעוץ בחקירה הראשונית אף הוביל לכך שבסופו של דבר הוגש נגד התובע כתב אישום בעבירת גרם מוות ברשלנות במקום בעבירת הריגה. לטענת הנתבע החל בטיפול באופן מידי ואף בטרם קיבל את שכ"ט על מנת לא לפגוע בהגנה הדחופה לה נזקק התובע בשלב החקירה הראשונית במשטרה. הנתבע עתר בתביעה שכנגד לחייב את התובע בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ יתרת שכ"ט שטרם שולמה לו ואשר לטענתו, הייתה התחייבות לשלמה וכן עתר לחייב את התובע בסכום נוסף של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הפרת ההסכם, חוסר תום לב, עגמת נפש, החזר הוצאות והפסד שכר.

4.בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע כי יצירת הקשר הראשוני הייתה באמצעות מר מוריס דדוש (להלן: "דדוש") באמצעות שיחת טלפון של דדוש עם הנתבע. לדבריו, סוכם על סך של 30,000 ₪ עבור הטיפול בתיק כולו, כשהדרישה מצד הנתבע הייתה להעביר 15,000 ₪ כמקדמה.

לטענת התובע הייעוץ היחידי שהעניק לו הנתבע היה לאקוני והסתכם במילים "תן חקירה".

5.מטעם התובע העידו התובע וגיסו מר מוריס דדוש. מטעם הנתבע העידו- הנתבע, מי שהיה בזמן הרלוונטי מתמחה במשרדו (להלן: "המתמחה") ועו"ד אבי חליוא שנשלח על ידו לתחנת המשטרה בצפת ושכ"ט שולם לידיו.

דיון

6.לאחר עיון במסמכים שבפני ובטענות הצדדים ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם, שוכנעתי כי דין 2 התביעות להידחות.

עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע מודה שהנתבע דרש סכום התחלתי של 15,000 ₪. עובדתית סכום זה אף שולם לנתבע מיד לאחר שחרור התובע ממעצר. טענות התובע כאילו הנתבע לא העניק לו כל טיפול משפטי והטיפול הסתכם במילים "תן חקירה", לא נמצאה אמינה בעיני שהרי בכתב התביעה הודה התובע כי בדיעבד פנו אל הנתבע "על מנת שיגבה עבור הטיפול בשחרור מתחנת המשטרה ויחזיר לנו את היתר"( מתוך כתב התביעה). מכאן, שגם התובע הכיר בכך שהנתבע הוא זה שטיפל בשלב מעצרו בשחרורו מתחנת המשטרה. העובדה שעו"ד אבי חליוא נסע לצפת לצורך ליווי התובע בחקירתו, נתמכה הן בעדות הנתבע והן בעדות עו"ד חליוא ואף אין כל הגיון כי הגיע לצפת רק על מנת ליטול את שכ"ט שכן על פי נ/2 אף קיבל השתתפות בשכ"ט התובע בסך 7,500 ₪. לא הגיוני כי רק עבור נסיעה כשליח היה עו"ד חליוא מקבל מהנתבע תשלום כאמור. בנוסף וגם לאור הכשרתו המקצועית בתחום התעבורה, טענה אותה לא סתר התובע, הגיוני כי אכן מטרת נסיעתו של עו"ד חליוא לא הייתה רק כדי ליטול את התשלום, אם כי כשהגיע כבר שוחרר התובע ממעצר.