בפני תביעה כספית ע"ס 3,000 ₪.
על פי כתב התביעה, התובעת רכשה מכשיר טלפון מסוג PLUS ONE מהנתבעת. כבר מתחילת השימוש במכשיר החלו בעיות שונות (הפעלה לא נשלטת של מוסיקה ופנס, מסך מגע שהפסיק לפעול). התובעת פנתה לחברה וביקשה את תיקון המכשיר במסגרת תקופת שנת האחריות של המכשיר. התובעת התבקשה להגיע לסניף המרוחק ממקום מגוריה, וכאשר הגיעה, נאמר לה כי עליה לשלם סכום של 500 ₪ לצורך תיקון המסך, באותו המעמד בוצעה התקנה מחדש לטלפון, במסגרתה אבד כל המידע שהיה מצוי במכשיר, אך הבעיה טרם נפתרה. התובעת סירבה להחלפת המסך שכן לטענתה מדובר במכשיר חדש והמסך היה ללא פגיעה המצדיקה את החלפתו. מספר ימים לאחר מכן המכשיר הפסיק לעבוד לגמרי והתובעת התבקשה להגיע פעם נוספת לסניף. כאשר הגיע אחיה של התובעת לסניף עם המכשיר, שוב טענה הנתבעת כי יש להחליף את המסך ואילו אחי התובעת התעקש כי המכשיר יישלח לתיקון במסגרת האחריות וכי אין צורך בהחלפת המסך. לאחר 14 ימי עבודה, הודיעה הנתבעת טלפונית לאחי התובעת כי המכשיר תוקן, אולם עתה, יש בעיה בחלקו העליון של המכשיר. אחי התובעת התעקש, פעם נוספת, כי באחריות החברה לתקן את המכשיר ולהחזירו כשהוא תקין. על פי כתב התביעה, הנתבעת המשיכה לטעון כי הבעיה היא במסך ושעל התובעת לשלם 500 ₪ לצורך תיקונו. לבסוף, השתכנעה הנתבעת והסכימה לשלם את הסכום לצורך תיקון המסך וזאת בתנאי שהמכשיר ישוב לפעילות תקינה, אחרת יהיה על הנתבעת להחליף את המכשיר במכשיר חדש ולהשיב לתובעת את הסכום ששולם עבור תיקון המסך. הנתבעת הסכימה לתנאי זה, התובעת שילמה 500 ₪ והמסך הוחלף.
לאחר השבת המכשיר מהתיקון, הופתעה התובעת לגלות כי על אף החלפת המסך, הפלאפון נותר לא תקין, כאשר כל הבעיות נותרו. התובעת יצרה קשר עם הנתבעת וביקשה כי יעמדו בהתחייבותם, יחליפו את המכשיר במכשיר חדש וישיבו לה את כספי עלות תיקון המסך. ואולם, הנתבעת, כך על פי התובעת, החלה להטיח בתובעת האשמות והתעקשה כי התובעת תגיע פעם נוספת לסניף החנות בקרית אתא.
בתביעתה, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בסך של 3000 ₪, עבור הוצאות רכישת המכשיר, סכום תיקון המסך והוצאות הנסיעות לסניף הנתבעת. בנוסף עותרת התובעת לקבלת פיצוי עבור עוגמת הנפש והטרחה שנגרמה לה, וזאת לשיקול דעת בית המשפט.
לטענת הנתבעת, התובעת רכשה את מכשיר הטלפון ולאחר חודשיים של שימוש במכשיר, ביקשה לתקן את המכשיר בשל תקלה בשקע הטעינה ובהתאם שקע הטעינה הוחלף. הנתבעת טוענת כי כבר באותו מועד תועד שבר קטן בצד שמאל העליון של המסך, ואילו כחודש וחצי לאחר מכן ביקשה התובעת לתקן את המכשיר הפעם בשל תקלה במסך והוסכם כי המסך יוחלף בתמורה לתשלום בסך 500 ₪ הואיל ותיקון מסך אינו במסגרת האחריות של הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובעת פנתה פעם נוספת לאחר התיקון בטענה כי המכשיר אינו תקין, וביקשה לקבל מכשיר חדש. הנתבעת ביקשה מהתובעת להגיע לסניף ולהפקיד את המכשיר לבדיקה נוספת, אך התובעת סירבה ואילו עד היום הנתבעת אינה יודעת מהי התקלה עליה מלינה התובעת.
בדיון שנערך בפני חזרו הצדדים על גרסאותיהם וטענותיהם. בשלב מסוים הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה תקבל התובעת את המכשיר מהנתבעת במעמד הדיון, הנתבעת תבצע בדיקה מקיפה במעבדה ותתקן כל ליקוי שיעלה בבדיקה. כמו כן, הסכימה הנתבעת להחליף את המסך, ככל שהוא סדוק, על חשבונה, וכן כי כל הבדיקות יהיו על חשבון הנתבעת. הוסכם כי תוך 14 יום מיום הדיון תגיע התובעת לסניף הנתבעת ותבדוק את תקינותו של המכשיר.
ביום 6.11.16 הגישה הנתבעת הודעה לבית המשפט, ממנה עולה כי המכשיר נותר לא תקין וצירפה טופס קריאת שרות מטעם הנתבעת. אכן, מעיון בטופס קריאת השירות שצורף להודעת התובעת עולה, כי המכשיר נשלח למעבדה, פעם נוספת, הואיל והוא "נתקע" ואינו תקין.
משלא עמדה הנתבעת בהתחייבותה כלפי הנתבעת ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות וצרופותיהם, וכן לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפני, מצאתי כי הדין עם התובעת.
התובעת רכשה מהנתבעת מכשיר טלפון חדש, בסכום בלתי מבוטל, כאשר תקופה קצרה לאחר מכן נתגלו במכשיר תקלות רבות שמנעו מהתובעת לעשות בו שימוש רגיל ושוטף. משהתגלו בעיות שונות במכשיר הטלפון, בפרק זמן כה קצר, סבורני כי ישנה אי התאמה יסודית בממכר המכשיר, כמשמעותה בסעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח- 1968. אין ספק כי התובעת לא שיערה לעצמה, בעת רכישת המכשיר, כי תקופה כה קצרה לאחר מכן יתקלקל המכשיר. ציפייתה של התובעת, שהינה ציפייה סבירה היא כי מכשיר הטלפון יתפקד באופן תקין וזאת כמובטח בעת רכישת המכשיר. ואולם, נכון הדבר כי לא תמיד ניתן לצפות תקלות ובעיות במכשירים אלקטרונים, אך לשם כך ניתנת לרוכש מכשיר טלפון תקופת אחריות על המכשיר. לכן, הממכר שהוצג לתובעת, עובר לקנייתו, לא תואם את מה שהוסכם בפני התובעת במועד רכישתו, והינו לקוי.
התובעת הודיעה על אי ההתאמה והליקויים, מיד לאחר שאלה התגלו, ופנתה לנתבעת, מספר פעמים, לצורך תיקון המכשיר, אך פעם אחר פעם, שב המכשיר ממעבדות הנתבעת כאשר הוא לא תקין. במצב דברים זה, לא יכלה התובעת לעשות שימוש תקין ושוטף במכשיר ונאלצה לפנות שוב ושוב למעבדות התיקון, דבר שבוודאי שיבש את סדר יומה ושגרת חייה, הואיל ובימינו אנו, מכשיר טלפון הינו מכשיר הכרחי לכל דבר ועניין. הנתבעת התעקשה כי הבעיה במכשיר מצויה במסך ועל כן חייבה את התובעת בסכום נוסף של 500 ₪ ואולם, בסופו של דבר, המכשיר המשיך להיות לא תקין. הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, לא הצליחה לתקן את המכשיר, והתובעת נאלצה לשוב פעם אחר פעם למעבדות התיקון. מן הראוי היה כי הנתבעת, שהינה חברה המוכרת מכשירים טלפונים עבור לקוחות רבים, לאחר שנוכחה כי המכשיר שמכרה לתובעת הינו לקוי וכי אין באפשרותה לתקנו, תציע לתובעת מכשיר חדש ותקין חלף המכשיר שאינו תקין, או לחילופין תציע לתובעת זיכוי או החזר כספי על הרכישה.
יצוין, כי אף בית המשפט, לאחר ששמע את טענות הצדדים, אפשר לנתבעת, פעם נוספת, הזדמנות לתקן את הליקויים שבמכשיר, והוסכם כאמור כי הנתבעת תתקן את הליקויים על חשבונה, והתובעת תודיע לבית המשפט אם המכשיר תוקן לשביעות רצונה, אך גם לאחר הסכמה זו, לא צלחה הנתבעת לתקן את המכשיר ולהשיבו כשהוא תקין לתובעת.
בנסיבות מצטברות אלה, התביעה מתקבלת.
עסקת המכר מבוטלת.
הנתבעת תשיב לתובעת סך של 1,819 ₪ עלות המכשיר, כנגד קבלת מכשיר הטלפון, ככל שמכשיר הטלפון הושאר אצל הנתבעת במעבדת התיקונים, הנני רואה בכך השבה כנדרש של מכשיר הטלפון על ידי התובעת לנתבעת.
החזר עלות תיקון המסך, שהתברר כמיותר בסופו של דבר - סך של 500 ₪.