ת"ק 5048-05-15 דרייגור נ' א.ד סמארט קאסט ייצוג בע"מ

תביעה כספית בסכום של 4,000 ₪.

1. בתאריך 27.4.15 חתמה התובעת על הסכם עם הנתבעת, חברה העוסקת בליהוק שחקנים/ניצבים לפרסומות, סדרות וסרטים. בהתאם להסכם, הנתבעת תצלם את התובעת (צילומי סטילס), תספק לה את תקליטור הצילומים ותפרסם באתר האינטרנט שלה תמונות נבחרות של התובעת למשך 12 חודשים. עוד הוסכם כי במידה שהתובעת תופנה לעבודות שונות, התמורה שתתקבל מאותם מזמיני עבודה תועבר ישירות לנתבעת אשר תנכה עמלה בשיעור של 20% בצרוף מע"מ מסך התמורה, ותעביר את היתרה לתובעת בכפוף להמצאת מסמכים שונים. על פי ההסכם, התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך של 3,600 ₪ כאשר במידה שתבטלו, תחויב בשיעור של 50%-100% מהתמורה החוזית (תלוי במועד הביטול) (להלן: "ההסכם"). במועד חתימת ההסכם גם נקבע לתובעת מועד קרוב לצילומים, 4.5.15.

2. על פי עדותה של התובעת, לאחר שחזרה לביתה, החלה לשוטט באתרי אינטרנט בחיפוש אחר מידע אודות הנתבעת. היא התרשמה כי במרחבי הרשת קיים מידע רב, שאינו חיובי, על הנתבעת, ולפיכך גמלה בליבה ההחלטה לבטל את ההסכם. לטענתה, ניסתה להתקשר לנתבעת מספר פעמים, אך ללא הועיל, כך שלבסוף התייצבה ליום הצילומים (4.5.15) מלווה באמה. לפני שהחלה בצילומים, ביקשה מנציגת הנתבעת לבטל את ההסכם. זו הסכימה, אך בכפוף לתשלום 50% מהתמורה החוזית, ובתנאי שהתובעת תאשר בחתימתה כי אין לה תביעות כלפי הנתבעת.

3. התובעת לא הסכימה לחיובה בשיעור כאמור, ודרשה השבת כל כספה (שניתן בהמחאות דחויות). משלא נענתה, הגישה תביעתה זו בה היא עותרת לביטול העסקה והשבת הסכום שכבר שילמה (בניכוי דמי ביטול) הכל בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ולתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א – 2010 (להלן: "תקנות הגנת הצרכן") הקובע דמי ביטול מופחתים. סכום התביעה 4,000 ₪ (3,600 ₪ התמורה החוזית ו – 400 ₪ הוצאות).

4. הנתבעת טוענת כי מטרת ההתקשרות של התובעת עמה היתה לצורך קידום עניינה של התובעת בתעשייה, שבצידה הפקת רווחים כספיים. בתמורה לייצוגה, ובמקרה בו ישכרו שירותיה המקצועיים של התובעת, זכאית הנתבעת לעמלה. לפיכך, ומאחר שמדובר בהתקשרות שמטרת התובעת ממנה הינה, כאמור, ריווח כספי, אין היא בגדר "צרכן" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן ואין תחולה להוראותיו ולהוראות התקנות שמכוחו לעניין ביטול עסקה.

לגופו של עניין, הנתבעת טוענת כי התובעת הצטלמה כבר ביום בו הגיעה למשרדיה, ורק נקראה להשלמת הצילומים במועד מאוחר יותר. משביקשה התובעת לבטל את ההסכם, מטעמיה שלה וללא כל עילת ביטול שבדין, אזי תנאי הביטול באים לידי ביטוי מפורש בהסכם וכפופים לתשלום בשיעור של 50% מהתמורה החוזית. לאור האמור יש לדחות את התביעה ולחייבה בהוצאות.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את התובעת, את אמה ועדה מטעמה, וכן לאחר ששמעתי את נציגת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

5. התובעת טוענת לתחולתם של חוק הגנת הצרכן ותקנות הגנת הצרכן הקובעים דמי ביטול סמליים, יחסית, במקרה של ביטול עסקה על ידי הצרכן. אולם, כללים אלו חלים מקום בו עסקינן ב"צרכן" המוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי;". איני סבורה כי טיב ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת עונה על הגדרה זו. התובעת ביקשה לקדם את ענייניה המקצועיים בתעשיית הסרטים/טלוויזיה ולשם כך ביקשה לערוך צילומים ולפרסם עצמה באתר האינטרנט של התובעת. באמצעות פרסום זה ציפתה לקבל חוזי עבודה, להשיא רווחיה, ובתמורה אף הסכימה לשלם לנתבעת עמלה בשיעור מסוים. מטרת ההתקשרות היא מקצועית-עסקית.

6. ההסכם עליו חתמה התובעת הוא בן עמוד אחד ובו 14 סעיפים. מדובר בהסכם קצר, פשוט וברור.