האם כתמים לבנים ולכלוך שנותר על כלים לאחר הדחתם במדיח כלים, בכל הדחה, מספיקים לצורך קביעה כי מדיח הכלים אינו תקין? זו השאלה העומדת לדיון בהליך זה.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
2.התובעת רכשה מדיח כלים מהנתבעת 1 (להלן: החנות), אשר השירות והאחריות לו ניתנו על ידי הנתבעת 2, יבואנית המדיח וחברת השירות (להלן: הנתבעת).
3.לטענת התובעת, מיד עם תחילת השימוש, לאחר התקנת המדיח, התברר לה כי בסיום תכנית ההדחה, הכלים מלוכלכים, דביקים, מדיפים ריח רע ועם סימנים לבנים, וזאת למרות שטיפה ראשונית לפני הכנסת הכלים למדיח. התובעת טענה כי התקשרה פעמים רבות לחנות ולנתבעת, נשלחו מספר טכנאים לביתה לבדוק את המדיח, ולא נמצאה לטענתם כל תקלה. התובעת ציינה בתביעה כי המדיח הותקן בביתה ביום 30.04.15, וכבר ביום 02.06.15 הגיע לביתה טכנאי ראשון. לטענת התובעת בכתב התביעה, ניתנו לה הנחיות שונות בנוגע לחומרי הניקוי ונעשו כיוונים של המכשיר, שלא פתרו את התקלה. ביום 23.07.15 הגיע לבית התובעת לטענתה "טכנאי בכיר" שאף הוא בדק את המכשיר ו"לא מצא בעיה טכנית אך נוכח כי הכלים נותרו מלוכלכים."
לאחר בדיקה נוספת בביתה, נלקח המכשיר לבדיקת מעבדה ואף שם לא נמצאה תקלה, אולם התובעת סירבה לקבלו חזרה. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים להשיב לה את תמורת המדיח 2,900 ₪, וכן סכומים נוספים שהוצאו על ידה לרכישת חומרי ניקוי, לרכישת כלים חלף אלה שניזוקו, לרכישת מדיח כלים חלופי ולעוגמת נפש. התביעה הועמדה על סך כולל של 5,100 ₪.
התובעת טענה כי המדיח החלופי שנרכש כמשומש, "יד שנייה", תקין, עושה את מלאכתו כנדרש והכלים אינם יוצאים מלוכלכים או עם סימנים/כתמים לבנים.
4.החנות סבורה כי היא אינה חבה כלפי התובעת, שכן היא אינה נותנת את האחריות או השירות למדיח שנרכש ממנה. במהלך הדיון הסכימה הנתבעת שבמקרה ובית המשפט ייקבע שיש חובת פיצוי, היא תישא בו, והתובעת הסכימה למחיקת התביעה כנגד החנות.
5.הנתבעת טענה כי אין כל פגם במכשיר, שהמדיח נבדק פעמים רבות ולא נמצאה בו כל תקלה. הנתבעת טענה כי הזמינה את התובעת ואת אחיה להיות נוכחים בעת ביצוע בדיקת המעבדה, אך התובעת בחרה שלא להיעתר להצעה זו. הנתבעת סבורה שיש לדחות את התביעה בהעדר כל פגם במדיח, ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.
המסגרת המשפטית
6.חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המכר) על פיו על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש. סעיף 11 לחוק המכר מגדיר את המונח "אי התאמה" כך:
"11. אי-התאמה
המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -...
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;..."
דיון והכרעה
7.אקדים סוף דבר לראשיתו ואבהיר כי לאחר ששמעתי את עמדות שני הצדדים יש לטעמי לקבל את התביעה ולהורות על ביטול העסקה.
8.עדות התובעת היתה אמינה, התובעת הציגה תמונות צבעוניות של הכוסות המלוכלכות והסבירה כי לא ניתן להמחיש בצילום את הלכלוך על כלי הקרמיקה. טענת התובעת שלא מדובר רק בסימנים וכתמים לבנים מתחזקת לנוכח מכתב הנתבעת (נספח 2 לכתב ההגנה), על פיו הועברו על ידי התובעת "תלונות חוזרות על מדיח שאינו מנקה טוב ושכלים מקבלים משקע של לובן". מכאן, שעל פי רישומי הנתבעת, התובעת הלינה גם על כך שהניקיון אינו משביע רצון, וגם על הסימנים הלבנים על הכלים – ולא רק על הכוסות.
זאת ועוד, על פי כתב התביעה, טכנאי בכיר של הנתבעת שהיה בביתה, ראה את הכלים בסיום ההדחה והתרשם אף הוא שהם מלוכלכים. טכנאי זה – אף שהוא עובד של הנתבעת ובשליטתה - לא זומן למסור עדות בבית המשפט. אף לא הובא על ידי הנתבעת כל עד אחר שראה ובדק את המדיח בביתה של התובעת.
הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ, פ"ד (4)595, 602 [1990]).