1.לפניי בקשת הנתבעת 1 מיום 30.11.2015 לביטול פסק דין שניתן נגדם ביום 15.07.2015 בהיעדר התייצבות (להלן: "פסק הדין").
2.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") טוענת כי בשל טעות לא התייצב הנתבע 2, הבעלים של הנתבעת ונציגה, וכי יש לה הגנה טובה מפני התביעה, כפי העולה מכתב הגנה שהוגש. במסגרת הבקשה הוסיפה הנתבעת והצביעה על סתירות שלטענתה נמצאו בעדות התובעת בדיון אליו לא התייצבה, וטענה כי השמאי שעל חוות דעתו מסתמכים התובעים, לא התייצב לדיון בו ניתן פסק הדין נגדם.
3.מנגד טוענים התובעים בתגובתם כי הנתבעת פועלת בחוסר תום לב ובזלזול משלא התייצבה לדיון, לא הסכימה לקבל את פסק הדין שהומצא לה באמצעות התובע יום למחרת מתן פסק הדין, וביום 19.10.2015 באמצעות שלח מסירה מטעם התובעים, שתצהירו צורף לתגובה וכן משלא המציאה לתובעים את הבקשה לביטול פסק הדין סמוך להחלטת בית המשפט בדבר תגובתם, אלא חודשיים מאוחר יותר. עוד טוענים התובעים בתגובה, כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שהינו חלוט קיבלו סך של 18,502 ₪, הם השתמשו בכספים אלה ואין הצדקה לדרוש מהתובעים כיום להשיב כספים אלה. עוד טוענים התובעים כי בשל התנגדות הנתבעים נגרמו להם הוצאות נוספות, לרבות בגין הליכי ההוצאה לפועל שנקטו לצורך ביצוע פסק הדין.
דיון והכרעה
4.בחנתי את טענות הצדדים בבקשה ובתגובה, את הנטען בכתבי הטענות על נספחיהם ואת פרוטוקול הדיון אליו לא התייצבה הנתבעת. פסק הדין ניתן ביום 15.07.2015. במערכת נט המשפט אין אינדיקציה על ביצוע מסירה של פסק הדין לנתבעת, ומתגובת התובעים עולה כי פסק הדין הומצא לנתבעת ביום 19.10.2015, באמצעות שליח מסירה שתצהירו צורף לכתב התביעה. אמנם התובעים טוענים כי התובע פעל להמצאת פסק הדין במשרדי הנתבעת יום לאחר מתן פסק הדין אולם סירבו לקבלו, אלא שלבד מכך שאין התובע מציג את אישור המסירה או תומך טענתו בתצהיר, אין התובע טוען כי הניח את פסק הדין במשרדי הנתבעת, כך שאין לראות בכך מסירה כדין.
6.תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז -1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)" קובעת כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך שבעה (7) ימים מיום המצאתו למבקש הביטול. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כחודש וחצי לאחר מועד מתן פסק הדין שביטולו מבוקש. לגבי בקשה המוגשת בחלוף מועד זה, ככל מועד הנקבע בחיקוק, יש להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" לאי עמידת מבקש הביטול פסק הדין במועד להגשת בקשתו, כמצוות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי. מדובר במושג שסתום שיש לצקת לו תוכן בהתאם לשיקולי מדיניות ותוך איזון בין עקרון ברור הסכסוך לגופו אל מול עקרון סופיות הדיון. בנקרה דנן, לא מצאתי שאיחור זה בהגשת הבקשה, מצדיק לדחות את הבקשה על הסף, גם אם התובעים גבו את מלוא סכום פסק הדין בהליכי הוצאה לפועל.
8.העדפת בירור המחלוקות לגוף העניין היא דרך המלך, כאשר את מחדליו הדיוניים של בעל דין ניתן לרפא באמצעות חיוב בהוצאות. מקרה זה בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו, נמנה על אותם המקרים ואינו מצדיק נקיטה בסנקציה החמורה של הותרת פסק הדין על כנו.
9.אשר לבקשה גופה, הנתבעת אינה כופרת בכך שידעה אודות מועד הדיון אליו לא התייצבה. כך שאין מדובר בביטול פסק דין "מחובת הצדק" כי אם בבקשה לביטול פסק הדין המסירה לשיקול דעתו של בית המשפט שעליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, הסיבה לאי התייצבות המבקשת לדיון ולאי הגשתה כתב הגנה; והשני, הוא העיקר סיכויי ההגנה של המבקשת באם יבוטל פסק הדין. (רע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [פורסם בנבו] (05.08.1992), אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 377-376 (מהדורה אחד עשר, 2013) עמ' 677-678).
10.הנתבעת טוענת כי טעות אנוש של הנתבע 2, בעליה ונציגה, הם הגורם לאי התייצבותה לדיון. מחדל זה, לא מצאתי כי עולה כדי זלזול מכוון וניתן לרפאו בתשלום הוצאות. בנוסף, מבחינת טענות הנתבעת בכתב ההגנה ובבקשה, לא ניתן לומר כי לנתבעת הגנה חסרת סיכויי. התובעים טוענים לליקויים בארונות המטבח שרכשו מהנתבעת ואשר סופקו לדירתם בשנת 2013, ומצרפים לכתב התביעה חוות דעת שמאי לתמיכת טענותיהם. הנתבעת טוענת מנגד כי ארונות המטבח שסופקו לתובעים תקינים ותואמים את הזמנת התובעים, וככל שיש ליקויים אלה נגרמו בעטיים של התובעים עקב שימוש לא ראוי וכן בשל שימוש התובעים או שוכרי הדירה בחומרי ניקוי בניגוד להנחיות. עוד טוענת הנתבעת כי התובעים סירבו לאפשר לה לתקן את הליקויים בתשלום מינורי. טענות אלה הנתבעת מצריכות ברור עובדתי, ומצדיקות לתת לנתבעת את יומה.
11.התובעים טוענים כי קיבלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטו לביצוע פסק הדין סך של 18,502 ₪, עשו שימוש בכסף זה לנוכח היות פסק הדין חלוט ולאור חלוף הזמן מאז ניתן פסק הדין אין הצדקה לדרוש מהם להשיב סכומים אלה. מהקבלות על תשלומים בתיק ההוצאה לפועל, כפי שצורפו לתגובת התובעים, עולה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בחודש דצמבר 2015, סמוך לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. אילו הייתה הנתבעת פועלת להמצאת הבקשה לביטול והחלטתי מיום 30.11.2015 סמוך למתן ההחלטה, במקום בחודש פברואר 2016 כפי שנטען בתגובת התובעים, יכול והתובעים טרם היו גובים את פסק הדין בתיק ההוצאה לפועל. השתהות הנתבעת בהגשת בקשת הביטול, ובמסירת החלטתי בדבר תגובת התובעים לידם, גרמה לכך שננקטו הליכי הוצאה לפועל והתובעים קיבלו על יסודם סך של 18,502 ₪, אולם אין בכך למנוע מהנתבעת את יומה, ומשלא ניתן לומר כי הגנת הנתבעת חסרי סיכויי הכף נוטה לביטול פסק הדין ולברור טענות הצדדים לגופן.
12.אשר על כן ולאור כל האמור, פסק הדין יבוטל כפוף לכך שהנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון את הוצאות התובעים בגין התייצבותם לדיון אליו לא התייצבה הנתבעת, ובגין הליכי ההוצאה לפועל וביצוע המסירה לנתבעים. סכום זה יופקד על ידי הנתבעת בבית המשפט עד ליום 04.04.2016 ובד בבד עם הפקדתו יש להגיש בקשה אופרטיבית לביטול פסק הדין והעברת התשלום לתובעים.
13.התובעים יפקידו את הכספים שהתקבלו בתיק ההוצאה לפועל בתיק בית המשפט תוך 60 יום.
14.כפוף לביצוע האמור בסעיף 12 להחלטתי, דיון במעמד הצדדים ביום 09.05.2016 שעה 15:00.
על הצדדים להתייצב לדיון עם כל המסמכים והעדים. ככל שהנתבעים מבקשים לחקור את השמאי מטעם התובעים יודיעו על כך לתובעים עד ליום 15.04.2016 ועל התובעים לוודא התייצבותו לדיון. ככל שהנתבעים מבקשים לבדוק את הארונות המטבח בדירת התובעת, יעשו כן טרם הדיון, ויתייצבו לדיון עם הממצאים. התובעים יאפשרו לנתבעים לבדוק את הארונות המטבח בדירתם.
15.המזכירות תזמן את הצדדים ולאור מועד הדיון, והמועדים שקצבתי, תשלח לצדדים את החלטתי בפקסימיליה.
ניתנה היום, ט' אדר ב' תשע"ו, 19 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.