ת"ק 49140-05-14 שחר נ' בון תור בע"מ

1.הנתבעת היא חברת הסעות שהתובע עבד עבורה כקבלן משנה. במשך תקופה מסוימת שילמה החברה לתובע את הסכומים שדרש ממנה לשביעות רצונו.

2.לטענת התובע, לקראת סוף שנת 2013 הפסיקה הנתבעת לשלם לו את הסכומים שהיה עליה לשלם עבור הנסיעות.

3.לטענת התובע כאשר החל שיתוף הפעולה בינו לבין הנתבעת אישרה החברה כי השירות יינתן לפי מחירון שלו שמסר לחברה ונחתם על ידי נציג החברה מר יהודה עטר. לטענת מר עטר הפעם הראשונה שראה מחירון זה הייתה במסגרת תלונתו של התובע שהיא בבסיס תביעתו זו. התובע לא הציג בפני מחירון חתום על ידי מר עטר, ולטענתו העותק החתום נותר אצל הנתבעת.

4.לטענת נציגי הנתבעת, החברה עובדת לפי מחירון שלה וכל הנהגים המתקשרים איתה בהסכם מחויבים לפעול לפי מחירון החברה, והסכומים ששולמו לתובע הם לפי מחירון החברה וצרכיה המשתנים (יתכן למשל תשלום שונה ללקוחות שונים או בעקבות מכרזי הסעות שונים שבהם זוכה החברה). לכן לדברי נציגי החברה לעובדה ששולמו לתובע בעבר סכומים שונים אין כל משמעות ראייתית.

5.נציגי הנתבעת אף הפנו את תשומת לבי לכך שהמחירון של התובע (ת/2) אינו כולל את מרבית הקווים שבגינם הוא תובע כסף, והסכומים שהוא דורש ממילא גם אינם תואמים מחירון זה. התובע טען בהקשר זה כי היה מדובר בהסעה עם מספר נקודות הורדה או במשלוח דחוף, ולכן ביקש לחייב את הנתבעת בסכום גבוה יותר.

6.בשורה התחתונה, בהיעדר חוזה כתוב בין הצדדים ולנוכח מורכבות קביעת התעריפים לדברי התובע עצמו איני יכול לקבוע מהו המחירון שסוכם בין הצדדים, והאם הנתבעת הפרה אותו, ואני קובע כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו.

7.לנוכח האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

8.לנוכח העובדה שחברת בון תור לא הציגה בפני חוזה כתוב כלשהו בינה לבין התובע לא מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט. אני מביע בזאת תקוותי כי חברת בון תור תחתים מעתה נהגים העובדים עמה על הסכם כתוב שיחסוך אי הבנות, עימותים והתדיינויות מיותרות בעתיד.