ת"ק 4862-06-14 נתן (אור איטום) ואח' נ' קריספין ואח'

מבוא:

1.עניינן של התביעות שלפניי בטענות הצדדים להפרות הדדיות של התחייבויותיהם בהסכם לביצוע עבודות שיפוצים וכן, לנזקים שנגרמו למי מהם בעקבות הפרות אלה.

טענות התובע בקצירת האומר:

2.התובע הינו איש מקצוע והבעלים של עסק הידוע בשמו המסחרי "אור איטום". הנתבעת הינה בעלת דירת מגורים ברחוב ניסנבוים 13/1 בירושלים. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, ביום 12.3.13 נכרת בין הצדדים הסכם לביצוע עבודות בנייה שונות בדירת הנתבעת בהתאם להזמנה מס' 100145 ( להלן: "ההסכם הראשון"). להסכם נוספו בכתב ידה של הנתבעת שתי עבודות נוספות שביקשה להוסיף בדמות כיסוי שתי חנוכיות של מערכת החימום וכן, יציקת רצפת בטון בחצר הבית. סכום התמורה עבור שירותי התובע נקבע לסך של 30,320 ₪ בצירוף מע"מ. בנוסף לאמור בהסכם הראשון, הסכימו הצדדים לבצע עבודות שיפוצים נקודתיות בחדר הילדים בתוספת עלות של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסה"כ עלות העבודות הכוללת עמדה על סך של 40,154 ₪ בהתאם לטופס ההזמנה מיום 12.3.13 ( להלן: "ההסכם השני") זאת בגין שני ההסכמים הנ"ל.

3.במהלך ביצוע עבודות השיפוץ דרשה הנתבעת ביצוע עבודות נוספות שלא נכללו בהסכמים הנ"ל ולא נכללו בתמורתן כגון תוספת קיר גבס בעלות של 2,900 ₪ ששולמה על ידה בנפרד. בנוסף, ביקשה הנתבעת התקנת ידית אסלה בסך של 230 ₪ ששולמה בנפרד. לטענת התובע, עצם ביצוע התשלום עבור העבודות הנוספות בנפרד ובאופן מידי עבור כל עבודה, מעיד כאלף עדים, כי אף הנתבעת מודה, כי שאלה אינן כלולות בעבודות נשוא שני ההסכמים ומשכך, לא ניתן לקזז התשלומים הנ"ל מעלות העבודות בגינן. דא עקא, כי הנתבעת ביקשה שלא לכבד את התחייבותה לשלם תמורת העבודות באמתלה לביצוע העבודות באופן לקוי. התובע השלים ביצוע כל העבודות ואולם, הנתבעת סירבה לשלם עבור מלוא תמורתן ונותרה חייבת לו סך של 18,154 ₪.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

4.הנתבעת מכחישה טענות התובע בכתב ההגנה שהוגש מטעמה ( כתב ההגנה מפנה לכתב ההגנה שהוגש בהליך קודם שהתנהל בין הצדדים בת"ק 12171-05-13 בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. ההליך שנמחק בהמלצת בית משפט).

5.לטענתה, תמורת ביצוע העבודות בהתאם להסכם הראשון סוכם על סך של 35,000 ₪ כולל מע"מ, כאשר סוכם, כי השלמת ביצוע העבודות תסתיים עד ערב חג הפסח ושהעבודות תבוצענה בצורה מקצועית ואיכותית. לטענת הנתבעת, התובע ניצל את מצוקתה ומצב הכללי וביצע את העבודות באיכות ירודה כמו כן, העבודות התבצעו במשך תקופה ארוכה ( כ-7 שבועות ברוטו ו-34 ימים נטו). בהתנהגותו הפוגענית הסב התובע לנתבעת נזקים נפשיים וכלכליים. כמו כן, טענה הנתבעת, כי התובע גרם למפגעים בטיחותיים הדורשים עבודות שיפוצים חוזרות לתיקון המעוות.

6.הנתבעת מודה בכתב ההגנה בחתימתה על גבי ההסכם הראשון ואולם, טענה, כי נוכח הלחץ בו הייתה שרויה לא דקה פורתא באמור בו. לטענת הנתבעת, ההסכם הראשון, בחלקו הראשון, הועתק מתוך דף הטיוטה שלה והמשכו נוסח ונכתב על ידי התובע, זאת כאשר בחלק זה לא נכללו פרטים עליהם סוכם במהלך ביקורו בדירה ( למשל: התקנת ארוניות למרכזות ההסקות והמים , פירוק ההסקות הקיימות, שפשוף וצביעה של דלת אחורית). לעומת זאת, נוספו פרטים שהם, לטענת הנתבעת, בניגוד למה שסוכם בעל פה כגון המשפט "לא כולל אספקה והרכבת דלתות חדשות" שלטענתה היה מקום להפחית עלותן מהסכום הכולל. כמו כן, לטענת הנתבעת הוספו המילים "לפני מע"מ" לאחר החתימה ועל דעתו של התובע בלבד. את תוספת המילים "כיסוי 2 חנוכיות" הוסיפה הנתבעת על דעתה במקביל לתוספת בדבר יציקת הבטון. הנתבעת הודתה באמור בהסכם השני. לטענת הנתבעת, היקף עלות העבודות הכולל של שני ההסכמים מסתכם בסך של 35,000 ₪ כולל מע"מ. לטענת הנתבעת.

7.בנוסף טענה הנתבעת, כי מיד לאחר פירוק הקיר ומשקופי הדלתות, התובע פירק את ההסקות ודאג לחתוך את הצינורות הקשורים לחנוכייה המרכזת באופן בלתי שלא יהיה ניתן להשתמש בהן בעתיד. שכן, לצורך השמשתן בעתיד יהיה צורף לפרק את הריצוף ולשבור קירות על מנת להתקינן מחדש. בנוסף, התובע דאג לתרץ איכות העבודה הירודה במצבה הכללי של הדירה והמבנה. הנתבעת הביעה דעתה, כי התובע אינו מבין דבר בשיפוצים וטענה לליקויים שונים בביצוע העבודה ואריכות העבודה שהסבו לה לטענתה עוגמת נפש רבה.