ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
4848-09-14
17/03/2015
|
בפני הרשמת הבכירה:
דליה אסטרייכר
|
- נגד - |
תובעים:
1. רימונה דליה אביטל 2. אברהם אביטל
|
נתבעת:
קשר רנט א קאר בע"מ
|
פסק דין |
1. לפני מונחת תביעה לפיצוי התובעים בגין נזקי פח שאירעו לרכבם בתאונת דרכים מיום 13.4.2014.
2. במסגרת הדיון שהתקיים בפני העידו הן עדת התביעה עינת אביטל אשר נהגה, בעת התאונה, ברכב התובעים וכן נהג רכב הנתבעת שלמה עמר.
3. לגרסתה של נהגת רכב התובעים, היא נסעה בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון בחניית קניון הזהב בראשון-לציון. בשלב מסוים, נאלצה לעמוד בשל רכב ג'יפ שחנה עם שני גלגלים על המדרכה ושניים על נתיב הנסיעה וחסם אותו. בשלב זה, הגיע נהג הנתבעת "היינו מאוד צמודים ושנינו לא יכולנו לעבור ביחד, אני עצרתי לגמרי. לא יכולנו לעבור שנינו והוא בא ושרט לי את הרכב ופגע לי 5 פעמים בטמבון, היו 5 מכות והוריד לי את הטמבון". לטענת נהגת התובעים, לאחר קרות התאונה נהג הנתבעת החל צועק עליה והשתמש באלימות מילולית כלפיה כאשר הוא נכנס חזרה לרכבו ונוסע מהמקום מבלי להחליף עמה פרטים.
4. נהג הנתבעת הכחיש את אופן קרות התאונה. לשיטתו "הכביש היה מאוד צר, בתוך החניון, יש קו הפרדה בין הנתיבים, רכבים עמדו עם 2 גלגלים על המדרכה והכביש, לא היתה אפשרות ל- 2 רכבים לעבור, שנינו היינו בנסיעה במהלך ההתחככות, היא נאלצה לסטות לנתיב שלי כי שלה היה חצי חסום. הגענו ביחד, עברנו 70-80 אחוז מהדרך היתה התחככות בחלק האחורי... לרכב שלי לא קרה כלום". לטענתו, לאחר התאונה אמר לה "כיצד את נוסעת" והיא מצדה צעקה עליו ולא ניתן היה היה לדבר איתה כי היתה נסערת. משלא היה היכן לעצור ומששני ילדים היו בוכים מאחור נסע מן המקום ללא החלפת פרטים.
5. הנטל להוכיח את התביעה היא על כתפי התובעים בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. בהקשר זה על התובעים להראות כי התאונה התרחשה באופן בו תיארה הנהגת מטעמם את התאונה וכי האחריות נופלת על כתפי נהג הנתבעת וממילא התוצאה היא כי על הנתבעת לפצותם.
האם הרימו התובעים את הנטל? זו השאלה העומדת לפתחו של בית משפט זה.
לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובנספחיו, ושמעתי את עדויות הנהגים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
ואלה נימוקי:
א. מעבר לעדותם של הנהגים, שהעידו באשר לאופן קרות התאונה, לא הוגשו ראיות נוספות המעידות על אופן קרות האירוע, לא הוצגו תמונות מרגע האירוע המעידות על מיקום הרכבים בעת קרות התאונה ולא הובאו עדים לאירוע. משכך המדובר בהכרעה בין שתי גרסאות.
ב.מצאתי כי יש להעדיף את עדותה של נהגת התובעים על פני עדותו של נהג רכב הנתבעת. עדותה של נהגת התובעים היתה לטעמי, כנה, אמינה, סדורה, מפורטת ומתיישבת עם השכל הישר. נהגת התובעים אישרה כי אכן ג'יפ חסם את נתיב נסיעתה ואף כי ראתה את נהג הנתבעת מגיע מהנתיב הנגדי. אני מקבלת את גרסת נהגת רכב התובעים לפיה עצרה את רכבה על מנת לתת לנהג רכב הנתבעת לעבור ואולם זה, תוך כדי שהוא חולף על פניה, פגע בה. בעניין זה נתתי דעתי לכך כי נהג רכב הנתבעת טען כי בעת קרות התאונה הרכבים חלפו זה על פני זה כבר ב- 70-80 אחוז. לא מצאתי כי יש בכך כדי לסתור את טענת נהגת רכב התובעים כי נהג הנתבעת הוא זה שפגע בה בחלקה האחורי של הרכב באופן שעקר את הטמבון האחורי ממקומו והפילו על הרצפה.