ת"ק 48063-11-15 בן ישעיהו נ' מאיר ואח'

 לאחר שמיעת-עדויותיהם של התובע ושל נתבע 1 בישיבת-היום ובעקבות עיון בכל החומר שהונח לפנַי, לרבות בתמונות בצבע, לא נותר ספק כי נתבע 1 הוא האחראי לאירוע נושא-תובענה זו. הייתה זו תאונה בין קטנועו של התובע לבין מכונית נהוגה בידיו של נתבע 1 (ובבעלות אביו), שאירעה בתאריך 9.4.2015 ברחוב ניסנבאום בבת-ים. התובע נסע בקטנוע בכביש חד-סטרי, כשנפגע מן המכונית ובה נהג הנתבע ביציאתה, חזית לפנים, ממעֲבר בין בנינים בצדו הימני של הכביש (זירת-האירוע נשקפת היטב מן התמונות נת/2, שהציגה נתבעת 2).

את גרסתו של התובע, שלפיה לא הבחין בו נתבע 1 ביציאתו אל הכביש ופגע בו בצד-הימני של הקטנוע, יש להעדיף על פני גרסתו של נתבע 1 כאילו היה זה התובע ש"חתך אותי קדימה" (פרוטוקול, בעמ' 6, ש' 12). לכך שלושה טעמים. ראשית, חובת-הזהירות היא על המבקש להשתלב בכביש. מי שעושה זאת בשעה שהכביש אינו פנוי במידה, המאפשרת השתלבות בטוחה, נושא באחריות לפגיעה שנגרמה בעקבות כך.

שנית, תמונות-קטנועו של התובע (ת/1) ותיאורו של הנזק מפי הנתבע מוכיחים כי הנתבע הוא שפגע בתובע ולא להפך. התמונות מגלות כי הקטנוע נפגע בצדו הימני האחורי, לפני שהוטח בכביש – ואני מקבל בזאת את גרסתו המהימנה של התובע ודוחה את גרסת-הנתבע אשר לא נשמעה לי כנה כל עיקר ואף אינה מתיישבת עם ההיגיון – ונגרמו לו נזקים במקומות נוספים. מכוניתו של הנתבע, מצדה, נפגעה בחלקה הקדמי ולא מצדה השמאלי, כפי שהיית מצפה שיקרה אילו התובע הוא שפגע בה. כך העיד הנתבע: "[התובע] נכנס בי במכסה המנוע. המכונית שלי נפגעה מקדימה. מעל המספר. בחלק הקדמי של המכונית באזור הפנסים הקדמיים. איפה שהמספר. בחלק השמאלי של קדמת הרכב" (בעמ' 6, ש' 16-12). הנתבעים הציגו, שלא בדרך קבילה לפי דיני-הראיות, תמונה של המכונית במכשיר-הטלפון של נתבע 1. תמונה זו לא ניתן היה לקבל אל התיק, כאמור בשל הצגתה באמצעותו של מכשיר-טלפון והיעדרו של העתק מודפס. בכל זאת אומר כי גם מתמונה זו ברי כי המכונית נפגעה בחלקה הקדמי, ולא בכנף השמאלית כפי שהיית מצפה, כאמור, אילו הייתה גרסתו של הנתבע נכונה.

שלישית, אני מאמין לתובע, ששוב היו דבריו בעדותו מהימנים, כנים ומפורטים, כי מייד לאחר האירוע נטל הנתבע אחריות לקרות-התאונה, ובלשון התובע: "הבחור אמר שהוא נכנס בי והוא מודה, הוא אמר זאת גם למשטרה ולפרמדיקים וגם [ל]אשתי שהגיעה למקום" (עמ' 4, ש' 12-11). הסברו של הנתבע באולם-הדיונים – "התכוונתי [בדברַי שלאחר התאונה לכך] שבעצם הוא [התובע] חתך אותי בהתנגשות, לא אמרתי שאני פגעתי בו כאילו אני אשם" (עמ' 6, ש' 25-24) – נשמע לי מאולץ ובלתי-מהימן. לא אוכל לקבלו.

אשר לסכום-התביעה. התובע עתר לפצותו בסך של לא פחות מ-15 אלף שקלים ולכך להוסיף את הוצאות-המשפט (העמוד השני לכתב-התביעה מיום 2.12.2015). אלא, שחוות-דעתו של השמאי מטעמו העמידה את שיעורו של הנזק על 10,633 ש"ח, ושכר-טרחתו של השמאי היה 650 ש"ח נוספים. התובע לא הציג, כנדרש בבית-המשפט, ראיות להוצאות שנגרמו לו, ובפרט לא לנסיעות, שלדבריו נסע, במוניות בתקופה שלאחר התאונה. את חוות-דעתו של השמאי, מר זיו גולדשטיין, שלא נסתרה בראיה כלשהי, אני מקבל כלשונה. חשבונית לשכר-טרחתו צורפה גם היא לכתב-התביעה. הוצאות-ההליך ודאי שתושבנה לתובע, אך מעבר לזאת לא הוכחו נזקים נוספים. לא אוכל לקבל את טענתה של נתבעת 2 ולפיה אין הנזק עולה על סך של 2,500 ש"ח, סכום שאותו שילם התובע, כך לדבריו-הוא, בתיקונו של הקטנוע. התובע הסביר כי שילם סכום זה מכיסו לאחר שנואש מקבלתו של פיצוי מחברת-הביטוח של הנתבע, אך התיקון היה מינימאלי והקטנוע נמכר במחיר נמוך עד מאד משווי-השוק שלו. ברי כי הנזק עלה לאין שיעור על הסכום המדובר. הוא נשקף מחוות-דעתו של השמאי ואותה, כאמור, יש כל מקום לקבל.

            בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיהם (ימיה של פגרת-הקיץ של בתי-המשפט באים במנין), ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לידי התובע סך של 11,283 ש"ח בגין עילות-התביעה ועוד סך של 750 ש"ח בגין הוצאות-האגרה, הטרחה והשחתת-הזמן שהוצאו בהגשתה של תביעה זו. בפסיקתו של סכום-ההוצאות, שאחרת היה גבוה במידה ניכרת, הבאתי בחשבון את התייצבותם של הנתבעים לדיון ביום 13.6.2016, דיון שממנו נעדר התובע בשל טעות שיצאה תחת ידיו.

המזכירות מתבקשת לוודא סריקה צבעונית של התמונות.

בתוך 15 ימים מיום שהומצא לידיו (ימי-הפגרה אינם באים במנין) רשאי כל אחד מהצדדים לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור על פסק-דין זה.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ו, 11 יולי 2016, שלא במעמד הצדדים.