ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות עכו
|
47202-11-16
08/09/2017
|
בפני השופט:
משה אלטר (שופט עמית)
|
| - נגד - |
התובע:
עדיאל שניאור
|
הנתבעים:
1. צחי בללי
2. איתי וינר
3. א.י. קונקט בע"מ
|
| פסק דין |
1)התובע עוסק ביצור תנורים. בחודש יולי 2015 נפגש התובע עם נתבעים 1 ו- 2, שניהלו באותה תקופה עסק בשם ICONNECT"", שעסק, בין היתר, בחיתוך וכיפוף פחים והספקת מוצרי מתכת שונים, וביקש מהם לבצע עבורו עבודות שונות שכללו, בין היתר, ייצור דלתות לתנורים.
2)בתאריך 21/11/16 הגיש התובע תביעה על סך 18,000 ₪ נגד "ICONNECT צחי בללי ואיתי", בטענה כי שילם לנתבעת/נתבעים סך של כ- 40,000 ₪ בשיקים, לרבות שיקים דחויים, עבור הזמנת 25 דלתות לתנורים, במחירים שצוינו בכתב התביעה, אולם בפועל, מהטעמים שפורטו בכתב התביעה, סופקו לו 12 דלתות בלבד.
כפי שצוין בכתב התביעה, הסך של 18,000 ₪ כולל החזר הסכום של 2 צ'קים דחויים ששולמו, האחד על סך 6,837 ₪ והשני על סך 6,000 ₪, שזהו, לטענתו, הסכום שנלקח ממנו ביתר והיתרה, 5,163 ₪ "... עבור אי השלמת עבודה, חלקים שלא סופקו, ייעוץ משפטי, טרחה והמתנה מייגעת ליישור ההדורים".
לאחר שהוגש כתב הגנה על ידי "איי. קונקט בע"מ", בו נטען, בין היתר, לחוסר יריבות משום שחברה זו לא היתה קיימת ביולי 2005 (נוסדה ב- 14/6/16), ביקש התובע לאפשר לו לצרף נתבעים נוספים ולהגיש כתב תביעה מתוקן. נעתרתי לבקשתו, (אף כי, לכאורה, לא היה בכך צורך משום שהתביעה המקורית לא הוגשה נגד חברת "איי. קונקט בע"מ", אלא נגד ICONNECT, שזה, למיטב הבנתי, שם העסק שניהלו נתבעים 1 ו- 2 עובר להקמת החברה). בעקבות כך הגיש התובע כתב תביעה מתוקן (להלן: "התביעה המתוקנת"), נגד החברה ונגד נתבעים 1 ו- 2. אף כי התובע לא ביקש, בבקשתו להתיר לו להגיש כתב תביעה מתוקן, להוסיף טענות עובדתיות ו/או להגדיל את סכום התביעה, גדל סכום התביעה, בתביעה המתוקנת, ל- 23,000 ₪ ונוספו טענות עובדתיות נוספות.
3)כפי שעולה מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים, עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה כמה דלתות לתנורים סיפקו הנתבעים לתובע. האם רק 12, כגירסת התובע, או 21, כגירסת הנתבעים.
אין חולקין כי עול ההוכחה שסופקו לתובע 21 דלתות מוטל על הנתבעים. כאשר נשאל נתבע 2, בחקירתו הנגדית, איזו הוכחה יש לכך שסופקו 21 דלתות, הוא השיב "יש תעודות משלוח", (ע' 4 לפרוטוקול, שורות 26, 27). משהכחיש התובע כי חתם על תעודות משלוח, הגיב נתבע 2 באמירה "אני טוען שהתובע כן חתם על תעודות משלוח" (סוף ע' 5 לפרוטוקול, תחילת עמ' 6).
מאחר שאין חולקין כי אין ראיה טובה יותר מתעודות המשלוח להוכחת כמות הדלתות שסופקו לתובע, הוריתי לנתבעים, בהחלטתי מיום 13/7/17, להמציא לתיק ביהמ"ש "... את כל תעודות המשלוח שהוצאו (בטעות הוקלד "שהוצגו" – מ.א.) בגין היחידות שסופקו לתובע וכן פירוט של היחידות שסופקו, לטענתם, והמחיר שהתובע היה אמור לשלם בגינם".
הנתבעים לא המציאו אף תעודת משלוח ובמקום זה הגישו ביום 18/7/17 הודעה לפיה "... לאחר בדיקה מעמיקה במשרדם, לא הצליחו למצוא את תעודות המשלוח נשוא תביעה זו (ככל הנראה בשל המעבר לחברה ושינוי המערכת הממוחשבת נמחקו התעודות)...", עם כל הכבוד, אינני מקבל הסבר זה. תעודות המשלוח הן חלק ממסמכי הנהלת החשבונות, אותם יש לשמור, למיטב ידיעתי, במשך 7 שנים. יתרה מכך, במייל ששלח נתבע 1 אל התובע ב- 19/11/16 (צורף כנספח ג' לכתב ההגנה המתוקן) הוא כותב במפורש "יש לי חשבוניות שיצאו עבור כל מה שלקחת". אן צורך לומר שגם החשבוניות לא הוגשו כראיה על ידי הנתבעים.