לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.6.17, בגבעת ברנר, לאחר הפנייה שמאלה לתחנת הדלק. (להלן:"התאונה").
לטענת התובע, התאונה ארעה עת ביקש התובע לעקוף את רכבו של הנתבע 2 (להלן:" הנתבע"), כשזה עמד בצד הנתיב בו נסע התובע. לטענת התובע זיהה כי הנתבע משוחח ברכבו בטלפון הנייד, ולפיכך עקף אותו מצד שמאל, ולאחר שעבר אותו והשלים את העקיפה, פנה הנתבע שמאלה ופגע ברכבו של התובע בחלקו הימני האחורי.
מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי התאונה אירעה עת נסע לאיטו בטרם פנייה שמאלה, ורכב התובע אשר הגיח מאחוריו עקף את רכבו בפראות ופגע בו בצדו הקדמי השמאלי. באופן דומה תיאר הנתבע את נסיבות התאונה בטופס ההודעה לנתבעת 1 מיום 25.6.17 (נ/2).
המחלוקת היא באשר לאחריות לתאונה.
על פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
בדיון שהתקיים שבפניי העידו התובע, הנתבע וכן העד מר עדן ימיני (להלן:"העד"), אשר שהה עם הנתבע ברכבו במועד התאונה. התובע והנתבע הדגימו בפניי את התאונה באמצעות רכבי הדגמה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.