ת"ק 46072-06-13 אלדר שבתאי נ' אנופולסקי

1) עניינה של התביעה הנו עתירת התובעת לחייב את הנתבעת, עורכת-דין במקצועה (להלן: "הנתבעת"), לפצות אותה סך של 5,000 ₪, כאשר ברקע היחסים נמצא טיפול וייצוג שהעניקה הנתבעת לרשות השידור, במסגרת עבודתה במשרד עורכי-דין, בכל הנוגע לגבייה עבור הרשות (להלן: "רשות השידור" או "הרשות") מול התובעת.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה בין השאר, כי ביום 20.11.12 ביקר בביתה, באופן מפתיע, אדם שלא הציג את עצמו ואשר ביקש לברר עם בן המשפחה, בנה של התובעת, לאיזה חברת כבלים מחוברת הטלביזיה בבית. לטענת התובעת, הבן השיב לנציג כי החיבור הוא של "חברת הוט" כאשר הוא מתכוון למכשיר הטלביזיה בבית סבתו שכן בבית התובעת אין מכשיר כאמור. עוד טוענת התובעת כי המבקר סירב לבקשת בעלה להיכנס לדירה בכדי לבדוק שאין מכשיר טלביזיה בבית. התובעת טוענת כי כשבועיים לאחר הביקור האמור, קיבלה מכתב התראה - "מאיים" כדבריה - מטעם הנתבעת ובו דרישת תשלום עבור אגרת הטלביזיה, ולאחריו הגיעו גם מכתבי התראה נוספים לעיקולים. התובעת טוענת כי פנתה לנתבעת מספר פעמים, אך לשווא. התובעת נאלצה לפנות לנתבעת באמצעות עורכת-דין מטעמה, עו"ד מורן שבתי, ביום 20.1.13. בפנייה האמורה, צוין כי מדובר במשפחה חרדית ואין לה מכשיר טלביזיה. על פנייתה האמורה השיבה הנתבעת ביום 10.2.13. במכתב התשובה האמור צוין בין היתר כי על התובעת להמציא מספר מסמכים, ביניהם, קבלה על רכישת מקלט הטלביזיה, אישור מחברת הלווין או הכבלים על החיבור אליהם. לטענת התובעת, במכתבה האמור ציינה הנתבעת כי בעלה הודה כביכול שבחזקתו מכשיר טלביזיה.

4)התובעת טוענת כי הנתבעת העמידה אותה במצב אבסורדי במובן זה, היא ביקשה ממנה להמציא מסמכים שאינם קיימים בעולם, שאם לא כן, הליכי הגבייה יימשכו. התובעת תוהה כיצד ניתן להמציא אישור מחברת כבלים לפיו אינה מחוברת לה, והאם בכלל ניתן להמציא אישור כאמור. התובעת טוענת בתביעתה כי נוכח האמור, החליטה לפרוס לפני בית המשפט את צרתה כדי שיבדוק ויחליט אם יש לה מכשיר טלביזיה אם לאו וכן כדי שיחייב את הנתבעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בשל התנהלותה. התובעת טוענת כי יש להתייחס לנתבעת במלוא חומרת הדין, משכן איננה סבורה שהיא היחידה שסבלה מ-"הטרדות, איומים ותביעות שווא" - כדבריה, שמונפקות על-ידי משרדי גבייה, כך לטענתה. כאמור, התובעת העמידה את תביעתה על סך 5,000 ₪, כאשר סכום זה כולל החזר שכר טרחת עורך-דין וכן פיצוי עבור אובדן זמן והוצאות זימון של עדים ליום המשפט.

5) מנגד, הן במסגרת כתב ההגנה והן בנפרד, עתרה הנתבעת גם לסילוק התביעה נגדה על הסף שכן לדידה אין מדובר אלא בניסיון של התובעת, שהיא חייבת של רשות השידור, להטיל מורא על הנתבעת באופן אישי, כאשר זו ממלאת את תפקידה כעורכת-דין במשרד עורכי-דין שמייצג את רשות השידור. הנתבעת טוענת בהרחבה כי התביעה אינה מגלה יריבות כלשהי נגדה וכי ככל שיש לתובעת טענות נגד רשות השידור, עליה להפנותן ישירות נגד רשות השידור ולא נגדה. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התביעה אינה מגלה עילה נגדה וכי אין בתביעה אלא כדי להטיל מורא עליה. עוד טוענת הנתבעת כי דין התביעה סילוק על הסף בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה בשים לב לסעד המבוקש אשר עניינו קביעה באם קיים בחזקת התובעת מכשיר טלביזיה אם לאו, וכי דין התביעה סילוק על הסף בשל חוסר הסמכות המקומית לדון בה.

6)לגוף התביעה טוענת הנתבעת כי התובעת, בהיותה מחזיקה במקלט טלביזיה, כפי שהדבר עולה מדו"ח של סוקר מטעם רשות השידור, מחויבת היא מכוח החוק בתשלום אגרת טלביזיה, ומכאן נשלחה לה הודעת החיוב ולאחר מכן נשלחו האגרות. הנתבעת טוענת כי התובעת פנתה אליה לראשונה, באמצעות עורכת-דין, ביום 20.1.13, ועל פנייתה היא השיבה בשם רשות השידור, לבאת-כוחה ביום 10.2.13. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פעלה בהתאם למכתבה האמור וכן לא שילמה את חובה לרשות השידור, ולכן שיגרה אליה, כבאת-כוח רשות השידור, מכתב נוסף ביום 2.6.13. הנתבעת טוענת כי התובעת במקום שתשלם את חובה, הגישה תביעתה דנן. הנתבעת טוענת כי לאורך כל הדרך טיפלה בעניין כבאת-כוח רשות השידור וכי אין עילה אישית נגדה ומכאן דין התביעה להידחות.

7)התובעת השיבה ביום 8.6.13 על בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. בתגובתה האמורה בין היתר, טוענת התובעת כי אכן התלבטה אם להגיש את התביעה נגד רשות השידור או נגד הנתבעת אולם החליטה להגישה נגד הנתבעת נוכח התנהלותה. עוד טוענת התובעת כי היא סבורה שלבית המשפט יש סמכות עניינית לדון בתובענה שכן לדידה לא מדובר בדיון שבו עליה להוכיח שאין לה טלביזיה, אלא "ביהמ"ש יתבקש לקבוע באופן חד משמעי שאין זכות לגבות ממני שום כסף כלשהו עד שיוכח אחרת" [ראו סעיף 2 בתגובה]. עוד סבורה התובעת כי לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתובענה.

הערה מקדימה