בפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 21.10.14 ברח' רוטשילד בפתח-תקווה (להלן: "התאונה"), תאונה בה היו מעורבים רכב התובע מס' רישוי 44-572-30 נהוג בידי התובע (להלן: "רכב התובע"), ורכב נתבעת 2 מס' רישוי 31-969-18 נהוג בידי נתבעת 2 (להלן: "רכב נתבעת 2") ומבוטח בנתבעת 1.
בתביעתו עתר התובע לחיוב הנתבעות בסכום הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה כמפורט להלן:
א. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של – 6,270.63 ₪.
ב. שכ"ט שמאי בסך של - 700 ₪.
להוכחת נזקיו הגיש התובע חוות דעת שמאי, חשבון שכ"ט שמאי תמונות ומסמכים.
התובע אשר נהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינו הדברים הבאים:
"ביום 21.10.14 נהגתי ברכב מסוג אופנוע שמספרו 4457230. נסעתי ברח' רוטשילד בפתח תקווה. האופנוע בבעלותי ובו נהגתי. רח' רוטשילד פתח תקווה הוא רחוב דו סיטרי. נסעתי ישר לכיוון קופת חולים, הרכב של הנתבעת עמד בצד הכביש כיוון נסיעתי, כשחלק מהרכב שלה היה על הכביש וחלק על שולי הכביש והיא היתה בזווית נטייה שמאלה כיוון נסיעתה כדי לצאת ממקום החניה שלה לכיוון הכביש. אני המשכתי בנסיעה. ראיתי אותה , את הנתבעת 2 יושבת ליד ההגה ובמושב האחורי יש תינוק, הנתבעת התעסקה עם התינוק כי ראיתי אותה עם הגוף שלה מסתובבת לכיוון התינוק. בשלב מסויים כשהתקרבתי יותר ויותר לרכב שלה צפרתי לכיוון רכב הנתבעת כדי להזהיר אותה שלא תצא לכביש כי ראיתי שזווית הרכב שלה לכיוון הכביש, כיוון נסיעתי, המשכתי בנסיעה רגיל אחרי שכמעט עברתי את הרכב שלה היא פתאום יצאה בנסיעה שמאלה לכיוון הכביש ואני לא יודע אם היא רצתה אחר כך לנסוע ישר בכיוון נסיעתי או לעשות סיבוב פרסה ופגעה בצד הימני אחורי של האופנוע וגרמה לכך שעפתי לכביש עם האופנוע. אחי היה איתי על האופנוע, הוא ישב במושב האחורי, אני ואחי והאופנוע נפלנו על הכביש. בשלב מסויים קמנו והנתבעת יצאה מהרכב שלה לשניה אחת, חזרה לרכב שלה, החנתה את הרכב שלה בצד, לא שאלה בשלומי ובשלום אחי, ביקשנו ממנה פרטים ולא רצתה למסור כלום. צילמתי טלפון את מס' הרכב של הנתבעת, אני ואחי פינינו את עצמנו לבי"ח השרון. לאחר מכן הגשנו תלונה במשטרה. אני טוען שלאופנוע נגרמו נזקים. צרפתי לתביעה את המסמכים המעידים על הנזקים שנגרמו לאופנוע. הנזק לאופנוע מסתכם בסך של 6,270.63 ₪, שכ"ט שמאי 700 ₪ ואני תובע סכומים אלה בצירוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות ועוגמת נפש. בתביעתי הנוכחית אני לא תובע נזקי גוף. את אותו חלק שנוגע לנזקי גוף אני מוחק בתביעה זו. מפנה לכל המסמכים שצרפתי לתביעה להוכחת הנזקים".
נתבעת 2 אשר נהגה ברכבה עובר לתאונה ותוצאותיה תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירוע וקרות התאונה בציינה הדברים הבאים:
"ביום 21.10.14 נהגתי ברכב מ"ר 3196918. הרכב הוא בבעלותי. נסעתי ברח' רוטשילד, אספתי את הילדה מהגן, מדובר בילדה קטנה שישבה במושב האחורי על בוסטר, מאחורי מושב הנהג. אני גרה ברוטשילד 170. הגעתי בנסיעתי ברח' רוטשילד לסביבת בית 170, ראיתי שהרכב רוצה לפנות מקום חניה בצד ימין של הדרך על הכביש, שזה מעין מפרץ חניה שם חונים כלי רכב, לכן נעצרתי על הכביש בחניה כפולה בצד רכב אחר שחנה מאחורי הרכב הזה שרצה לצאת מחניה כי רציתי לחכות שאותו רכב ייצא מחניה ואתפוס את מקומו. בזמן שהייתי בחניה כפולה על הכביש עצמו בעצירה מוחלטת, הרגשתי שבגלגל קדמי שמאלי של הרכב שלי נכנס אופנוע, נכון שבאמת עמדתי עם הרכב שלי על הכביש בחניה כפולה כשהחלק הקדמי של הרכב שלי הוא בסטייה שמאלה, כיוון נסיעתי, אבל זה היה טיפה שמאלה, והאופנוע נכנס בגלגל קדמי שמאלי של הרכב שלי והתהפך ועף לצד שמאל כיוון נסיעתו לכביש. אני טוענת שלא הייתי כלל בנסיעה אלא עצירה מוחלטת. אחרי התאונה ראיתי שהתפנה מקום חניה אחר ברחוב סמוך לכן נסעתי עם האוטו שלי מאותו מקום שבו עמדתי והיתה התאונה, לרחוב סמוך, החניתי את הרכב ויצאתי לראות מה קרה לבחורים. הבחור התחיל לצעוק עלי ואמר שנסעתי במהירות מאוד גבוהה ופגעתי באופנוע שלו, ראיתי שהוא לא משתף איתי פעולה, הוצאתי את הילדה מהאוטו והלכתי הביתה. נכון שלא מסרתי את כל הפרטים שלי לתובע כי הוא צעק עלי לכן עזבתי את המקום בלי למסור לו שום פרטים".
עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.
עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע, שנהג ברכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה. עדותו היתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לתובע כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתו.
לא כך באשר לגרסת נתבעת 2, גרסה בה אין אני נותנת אמון. ניכר היה כי נתבעת 2 אשר נהגה ברכבה עובר לתאונה ותוצאותיה, מנסה ל"הרחיק" עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה.
בקבלי גרסת התובע שהוכחה בפני בעדותו הכנה והאחראית, אותה אני מעדיפה על פני עדות נתבעת 2 קובעת אני כי בתאריך 21.10.14 נהג התובע ברכב התובע ברח' רוטשילד בפתח-תקווה, שהוא רחוב דו סטרי. בשעה שהבחין ברכב נתבעת 2 עומד בצד הכביש כיוון נסיעתו, כשחלק קדמי שמאלי כיוון נסיעתה בזווית נטייה שמאלה על מנת לצאת ממקום חניה וחלק מרכבה מצוי בשולי הכביש חלף התובע עם רכבו מצידו השמאלי של רכב נתבעת 2. אותה עת, נתבעת 2 אשר רצתה לצאת ממקום חניית רכבה מצד ימין הכביש, כיוון נסיעת רכב התובע, החלה בנסיעה שמאלה כיוון נסיעתה לכיוון הכביש וזאת עשתה מבלי ששמה לב לנעשה בדרך, תוך שנטלה את זכות הדרך לא הבחינה ברכב התובע הנוסע בכביש, אצה לה הדרך לא בלמה רכבה מבעוד מועד ופגעה עם חלק קדמי שמאלי של רכבה בחלק אחורי ימני של רכב התובע וגרמה לנזקים הכל כפי שהעיד התובע וכמפורט בחוות דעת השמאי ובמוצגים שהוגשו.
האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על הנתבעות ביחד ולחוד ולכן עליהם לשאת בסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על ידי הנתבעות ושהינם כדלקמן:
א. נזק לרכב עפ"י דוח שמאי בסך של – 6,270.63 ₪.
ב. שכ"ט שמאי בסך של - 700 ₪.
לסיכום, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע, את סכום הנזקים שהוכחו בפני בסך של - 6,970.63 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום קרות התאונה ועד התשלום המלא בפועל.
אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע, הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של – 500 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.