-
לפניי תביעה לפיצוי בסך 30,400 ₪, שהוגשה כתביעה קטנה, במאוחד, מטעם כל אחד מחברי קבוצה בת 16 איש, שיצאה לטיול מאורגן בן 11 יום למרוקו, אותו שיווקה והפיקה הנתבעת. התביעה הוגשה בגין אובדן זמן, סבל ועגמת נפש כמתואר בכתב התביעה, שנגרמו לתובעים, בגין עיכוב משמעותי לאחר נחיתתם בקזבלנקה בשעות הקטנות של הלילה (1:20) ביום 14.9.16; מדובר בהמתנה ארוכה ומתמשכת בת 10 שעות באולם הבידוק שבשדה התעופה בקזבלנקה, עד שרשויות ההגירה המרוקאיות איפשרו לתובעים לקבל דרכונים חתומים ולהיכנס לתחומה של המדינה; המתנה שהחלה בשעה 1:20 בלילה, והסתיימה בשעה 11:30 באותו בוקר.
-
אין מחלוקת כי מדריך הקבוצה הודיע לתובעים מראש, כי צפוי עיכוב של עד כשעתיים בכניסה למרוקו, ואין מחלוקת כי בפועל עזבו התובעים את שדה התעופה בקזבלנקה רק לאחר כ-10 שעות של המתנה, שבהן, להבדיל מציפייה בתחילה (שהתבררה לתובעים כציפיית שווא) שההמתנה תארך עד כשעתיים, כאמור, לא היתה לתובעים (עד שחלפו כשמונה וחצי שעות) כל ידיעה מתי בעצם עומדת ההמתנה להסתיים.
-
התובעים טוענים כי הנתבעת אחראית לגרימת או אי-מניעת העיכוב הממושך ומורט העצבים הזה; ולחילופין, כי ניהול המשבר, כששעות רבות נוקפות - בלי הסבר לעיכוב ולהשתהות, באולם סגור בטרמינל, שבו ספסלי ברזל בלבד, ללא מזון ומים (לאחר כשש שעות - הובא בקבוק מים לאדם, ולפי מכתב התובעים הובא מאוחר יותר גם תה), ובלא שניתנה להם האפשרות לקבל מענה או עדכון ממישהו מוסמך ב"זמן אמת" באשר ל"מה קורה" – היה רשלני ומזלזל. התובעים מפנים לכך, שגילם של כמחצית מחברי הקבוצה - מעל 60, ושל שניים מתוכה – מעל 70, ושחלק מחברי הקבוצה – לפי הנטען, חולי סכרת, שהשהות הרבה ללא מזון ומים סדירים הסבה להם קושי וסבל נוספים. עוד מפנים התובעים לכך, שגם לאחר האירוע, לא מצאו אוזן קשבת אצל הנתבעת, לרבות סמנכ"ל הנתבעת, עמו דיבר התובע 12, בערבו של אותו יום, אחרי האירוע.
-
הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי מילאה אחר כל המתחייב ממנה על מנת להבטיח (מבחינתה), שתתאפשר כניסת התובעים למרוקו [לרבות - משלוח במועד של בקשה למתן ויזה קבוצתית למרוקו, וקבלת אישור כי נקלטה; אישור שחברת התעופה שהובילה את התובעים למרוקו קיבלה כויזה לכל דבר], וכי לא ידוע לה ממה נגרם העיכוב, למעט העובדה ש"נתקלו בפקידים שסירבו להכניסם למדינה. פשוטו!! וזאת למרות שכל המסמכים היו בידם 8 ימים קודם לכן והמסמכים והתאריכים עליהם מעידים על כך!!" [ס' 11 לכתב ההגנה]. לטענת הנתבעת, מדובר במדינת עולם שלישי, שאין לנתבעת כל שליטה על התנהלותה בפועל או על התנהלותו "בשטח" של פקיד זה או אחר בתוכה, בכל הקשור לאופן ולקצב הכנסת התיירים המבקרים לשטחה (ככלל, הפקידים במדינות כאלה מנסים את מזלם בפעולות מסוג זה על מנת לזכות בבקשיש, שוחד). סמנכ"ל הנתבעת, שהיה נציגה של הנתבעת בדיון, וגם העיד מטעמה, הפנה בעדותו לכך, שבבדיקה שערכה לעצמה הנתבעת לאחר האירוע, לא מצאה הנתבעת דופי בפעולותיה.
-
עוד הדגיש סמנכ"ל הנתבעת בעדותו, כי הנתבעת לא פעלה "מתוך רשלנות, זדון או כוונת תחילה" – כעולה מטענת התובעים בכתב התביעה, וכי לנתבעת ולספק המקומי לא היה כל אינטרס שיכול ששמירתו עלולה להוביל לעיכוב הזה; נהפוך הוא. עוד הזכיר, כי בכל טיול יכולים להיגרם עיכובים, ועל כן, טען - הכרעה במחלוקת בענייננו, לפיה תחויב הנתבעת, סוכן הנסיעות, לפצות את התובעים, מקבלי השירות, על עיכוב שלא נגרם באשמה של הנתבעת, תגרום לכך "שכל עיכוב קטן יגרור גל של תביעות נגד חברות הטיולים ופגיעה כלכלית." [ש' 13-14 בעמ' 13 לפרו'].
-
מכל מקום, טרם הגשת התביעה, שלחו התובעים מכתב תלונה למנכ"ל הנתבעת (מיום 27.9.16), בו בעיקר ביקשו הסברים ושקיפות בעניין מה אירע. הם נענו במכתב מטעם הנתבעת (מיום 23.10.16) בו דחתה הנתבעת אחריות לאירוע, שהוא לטענתה חריג, שקורה במדינות עולם שלישי מסוג זה, שלנתבעת אין שליטה עליו. מכאן, התובעים מצאו להביא טענותיהם לבית משפט זה.
-
אעיר כי, על רקע הימנעות הנתבעת להציג לתובעים במכתב התשובה, כאמור, גרסה פרטנית לסיבה לעיכוב הגדול שחוו, בכתב התביעה מועלות מטעם התובעים חשדות להתעלמות הנתבעת ביודעין ממידע חשוב שהיה מונע את אירוע העיכוב או להעלמה או להסתרה של מידע חשוב, שהיה בו להצביע על חשש לקרות העיכוב – עוד טרם היציאה לטיול.