בפניי תביעה כספית בסך 33,500 ₪.
לפי עובדות כתב התביעה, ביום 25.1.16 – 15.2.16, השתתפו התובעים בקבוצה של תשעה זוגות, בטיול שארגנה וביצעה התובעת לדרום אמריקה.
חברת הנתבעת הובאה על ידי "היוזמים" (רחל ויובל דרורי והגב' שרה קליימן), להתרשמות של קבוצת החברים, לאור תכנית הטיול הייחודית שגובשה על ידי הנתבעת, לאחר שיחות עם היוזמים, ושכללה שני אתרים שלא הוצעו על ידי חברות אחרות: אזור מערות השיש באגם גנרל קררה, והאזורים סאלטה והואקלרה בצפון ארגנטינה. כמו כן, היוזמים בחרו בנתבעת על סמך המלצתה של הגב' שרה קליימן, שהשתתפה בטיול מטעם הנתבעת למזרח הרחוק, בהדרכת מנכ"ל החברה מר יונתן גלובמן.
ביום 18.6.15 התקיימה פגישה בחיפה, בבית משפחת דרורי בין מנכ"ל החברה מר יונתן גלובמן, לבין מתעניינים פוטנציאליים בטיול. בפגישה, מר יונתן גלובמן הודיע כי עקב התחייבויות קודמות, הוא לא יוכל להשתתף כמדריך בכל הטיול, אלא כנראה רק בששת הימים הראשונים בצ'ילה, ושהוא מצוות לטיול מדריכה מקומית, הגב' רוסיו ארצי, "חצי ישראלית", דוברת עברית, אשר תוביל את שאר הטיול, גם בהיבט ההדרכתי וגם בהיבט הארגוני. בעקבות הפגישה, בחרו התובעים להצטרף לטיול אצל הנתבעת.
עוד עולה מכתב התביעה, כי בפגישה שניה שהתקיימה עם מר יונתן גלובמן, בתאריך 7.1.16, לפני היציאה לטיול, בבית התובעים בחיפה, חולקה תכנית הטיול הסופית. בפגישה הסתבר, כי בסופו של דבר, הגב' רוסיו ארצי תדריך את כל הטיול, לרבות בצ'ילה. מר יונתן גלובמן הרגיע את המשתתפים ביחס לכישורי המדריכה, ושיווק אותה כמדריכה שתעצים את חווית הטיול, ותייצר ערך מוסף מיוחד. הוא הדגיש, כי אין לתובעים מה לחשוש מכך שהוא לא מדריך את הטיול, וכי הגב' רוסיו היא מדריכה בעלת שעור קומה כמו "המדריכים המובילים", ששמותיהם ננקבו באותה שיחה. התובעים הצטרפו לטיול, לאחר שנחה דעתם, על סמך המידע שקיבלו ממר גלובמן, כי היא מדריכה המאופיינת בתכונות האמורות, ויכולה להוביל את הטיול בהצלחה מלאה. אלא, שלטענת התובעים, המדריכה לא תפקדה; התובעים טוענים לטיול רצוף תקלות וכשלים, שמקורם בארגון לקוי, רשלני, לא מקצועי, הדרכה לוקה בחסר ושטחית; המדריכה לא הייתה בקיאה בתכני הטיול, בתכנית הטיול ובאתרים בהם סיירה הקבוצה.
עוד נטען, כי הנתבעת תכננה את הטיול בצורה לקויה, רשלנית ולא יסודית. חלק גדול מפרק הזמן בו התקיים הטיול, הנתבעת לא עמדה בתכנית הטיול המובטחת. התנהלות זו גרמה לתקלות רבות במהלך הטיול, ביניהן ביקור שלא התקיים במערות השיש, כפי שתוכנן היה להתקיים - על אף מזג האוויר הנוח ששרר באזור, בעת ביקור הקבוצה, הסיור בוצע באמצעות סירה גדולה, שלא אפשרה כניסה לתוך המערות, וזאת בניגוד למובטח. כן נטען, כי היום החמישי של הטיול לא תוכנן באופן סביר ונכון - הקבוצה חזרה למלון באותו יום מאוחר, תנאי הנסיעה היו קשים, גיל המשתתפים בטיול היה בטווח של 62 עד 73, ולוח הזמנים איפשר להם שינה בלילה במשך של שעתיים עד שעתיים וחצי, ללא הודעה מראש מספיקה, דבר אשר היה בעייתי עבור הקבוצה. בנוסף, נטען כי תכנית הסיורים באיזור ברילוצ'ה, לקתה בחסר, כך גם לגבי הביקור בבואנוס איירס, ועוד טענות כהנא וכהנא, בדבר מידע לא אמין, התארגנות כללית לא יעילה, חישוב הפרשי המטבע הזר באופן לא תקין (דבר אשר הוביל לכך שהנתבעת הייתה חייבת הפרשים המגיעים למשתתפי הטיול, אשר לא הושבו להם).
מנגד, טוענת הנתבעת, כי היא חברת תיירות איכותית, המוציאה מאות רבות של טיולים, בהם השתתפו מעל ל-7,000 מטיילים ומעולם לא הוגשה נגדם תביעה משפטית.
אשר לטיול עצמו, טוענת הנתבעת כי בארצות רחוקות ישנו קושי מובנה, המצריך מלאכה ארגונית לא פשוטה. קיימים פערים מנטליים, יש להתאים את לוח הזמנים והאירועים לזמנים שאינם תמיד תלויים בחברה המארגנת את הטיול. כל אלה חוברים יחדיו, והופכים את תפעול הטיול לעניין מורכב, ויש לגלות התחשבות בכך. תקלות במהלך טיולים הן דבר שאי אפשר להימנע ממנו, והטיול הנוכחי, גם אם לקה בתקלות מסוימות, אין המדובר בתקלות בלתי סבירות, אשר פגעו באיכות הטיול.
יצוין, למען הסדר הטוב, כי בית המשפט שוחח עם הצדדים, וניסה להגיע לפתרון מוסכם המקובל עליהם על מנת לפתור את המחלוקת בדרכי שלום, אך לדאבון הלב, הדבר לא הסתייע. מכאן, שאין מנוס מהכרעה שיפוטית בסכסוך שבפני בית המשפט.
לאחר שבית המשפט שמע באריכות את טענות הצדדים, בחן את עדויותיהם, עיין בכתבי הטענות על נספחיהם, הגיע לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
התובעת שהעידה בשם התובעים, העידה באופן קוהרנטי, אמין, והבהירה לבית המשפט, כי התובעים נאלצו להגיש את התביעה, לאחר שהם, כחובבי טיולים בארץ ובחו"ל, יצאו לטיול באמצעות החברה הנתבעת, מתוך הבנה שהנתבעת הינה חברה מקצועית, בעלת מוניטין, המפיקה טיולים איכותיים, ומן הסתם, בעלת ספקים ויכולות ביצוע ברמה גבוהה מאוד.
כמו כן, הדגישה היטב כי ככל שהיו יודעים התובעים שהטיול אליו ייצאו, יהיה כה לקוי, היא ובעלה לא היו יוצאים לטיול הזה, בו השקיעו ממיטב כספם (למעלה מ-20,000 דולר).
באופן קונקרטי לתביעה, הדגישה כי מאחר ומדובר בטיולי בוטיק, קיימת חשיבות רבה לטיבו ואיכותו של המדריך המוביל את הטיול. במקרה הנוכחי, המדריכה שמונתה על ידי הנתבעת להוביל את הטיול, לא הייתה בעלת הידע המספיק, ונעדרה כישורי הדרכה, הובלה, וניהול משברים.
התובעת הדגישה, כי המדריכה לא הייתה מעורבת בתכנית הטיול ולא נתנה הדגשים במקומות הנדרשים. עוד מסרה, כי מדריכים מקומיים ברמה נמוכה תפסו את מקומה של המדריכה, וכתוצאה מכך, שפת ההדרכה הפכה בחלק גדול מהטיול לאנגלית במקום עברית, כאשר מדובר היה באנגלית רצוצה ובמבטא כבד אשר לא אפשר לתובעים ליהנות מההסברים אודות מקומות שונים בהם ביקרו.
כאמור, עדותה של התובעת, נמצאה בעיני בית המשפט אמינה ומהימנה. ניכר היה כי התובעים חוו את הטיול כחוויה מאכזבת, מפח הנפש ניכר היטב בעדותה של התובעת.
אכן, יש צדק רב בדבריה של התובעת, שכן, בטיולים מהסוג הזה, לארצות מרוחקות בעלות מנטליות ייחודית בנוף הטיולים, קיימת חשיבות רבה לטיבו ולכישוריו של המדריך המוביל את הטיול. המדריך אמור להוביל ולהנהיג את הקבוצה, ולהיות בקיא היטב בתכנית הטיול, באתרים אליהם הוא מוביל את הקבוצה, בהיסטוריה המקומית, על מנת שהוא יוכל להעביר למטיילים חוויה טיולית מהנה, ולספק מידע מקיף אודות תכני הטיול. יודגש, כי לא מדובר בתנאים שמעבר לכישורי מדריך טיולים סביר. ההיפך מכך, מדובר בדרישה, אלמנטרית, סבירה, הנדרשת מחברה המארגנת טיולים למקומות כאלה בעולם.