בפניי בקשה שהוגשה מטעמו של מרדכי גילת, הנתבע, להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום.
עסקינן בתביעת לשון הרע שהגיש המשיב כנגד המבקש בשל כתבה הנוגעת למשיב, שפורסמה ביום 19.2.16 במוסף השבת של העיתון "ישראל היום".
המבקש טען כי בפסיקת בתי המשפט נקבע זה מכבר שתביעה שעניינה לשון הרע אינה מתאימה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות. בסמכותו של בית המשפט להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום אם ראה שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות אינו מתאים להליך שבפניו. המבקש יזדקק להביא ראיות ולהעיד עדים מטעמו לצורך הוכחת אמיתות הפרסומים השנויים במחלוקת, בעוד שהדיון בבית המשפט לתביעות קטנות אמור להיות מהיר וקצר. התביעה הוגשה בשל פרסום המגולל מסכת מורכבת של רדיפה פוליטית שיש לבררה על פי דיני הראיות. הפרסום התייחס להליך משפטי אחר שעוד מתברר, וקיים חשש שהתביעה הוגשה על מנת להשפיע על תוצאות ההליך, או לצורף פוליטי, ויש לשים לב לסכום התביעה העומד על הסכום המרבי המותר בדין.
המשיב טען בתגובה מטעמו, בעיקרי הדברים, שהכתבה שפורסמה הכילה תכנים כוזבים. המבקש דחה את בקשתו של המשיב למסור את פרטיו, והפנה אותו לעורכי הדין של העיתון. המדובר בתביעה פשוטה ביותר, ועל מנת שלא להעמיס את מערכת המשפט העמוסה ממילא, המשיב הגיש את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, תוך שעדכן את המבקש באמצעות הדואר האלקטרוני בדבר הגשתה. תביעות בעילת לשון הרע מוגשות בבתי המשפט לתביעות קטנות כדבר שבשגרה.
המבקש טען בתשובה מטעמו, בעיקרי הדברים, כי הפרסום התייחס להליך משפטי שבו המשיב הינו הנתבע, ובמסגרתו תבחן השאלה האם המשיב ביצע את המעשים שיוחסו לו בכתבה. בכתב התביעה שהוגש כנגד המשיב בהליך המשפטי שאליו התייחס הפרסום (ת"א (ק"ג) 15356-03-13 דרור לדרמן נ' אברהם דהרי), הועלו טענו קשות לגבי התנהלותו של המשיב. בהחלטה שניתנה ביום 24.1.16 על ידי בית המשפט בהליך הנ"ל (כב' השופט אבישי זבולון), נעשו קביעות לגבי התנהלות פסולה של המשיב, אם כי נקבע שאין בכך כדי לקבוע ממצאים לגופו של עניין, טרם התבררו טענות הצדדים לגופן. בנסיבות העניין התביעה אינה פשוטה לבירור, כטענת המשיב, ויש בכוונת המבקש להעיד עדים לצורך הוכחת פרשת הגנתו.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בקריית גת.
בסעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), נקבע-
"בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות".
בעניין שנדון ב-רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב (20.3.2005), נקבע, בין היתר, כי תביעות בעילה של הוצאת לשון הרע, אינן מתאימות להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, מכיוון שבירורן מצריך שמירה על דיני הראיות כהלכתם.
"... על פי סעיף 60(ב) לחוק רשאי בית משפט לתביעות קטנות להעביר דיון לבית משפט שלום, בין השאר "אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן"; אך גם סמכות זו יש לפרש על הרקע הכללי של ההליך המהיר, הלא פורמלי. סברתי בשעתו, למשל, כי הליך שמהותו לשון הרע, המצריך בדרך כלל שמירה על דיני הראיות במלואם, אינו תואם מסגרת זו של תביעות קטנות (בר"ע (ירושלים) 2323/96 רוזן נ' לסקובה, לא פורסמה)".