לפניי תביעה כספית על סך של 30,000 ₪, במסגרתה מבקשים התובעים להורות על ביטול דוחות חניה של התובעת 1 (להלן: "התובעת") מחמת התיישנות העבירה או העונש וכן פיצוי כספי בגין הנזק הכלכלי שנגרם לתובעת עקב הטלת עיקול בהליכים לגביית החוב נשוא דוחות החניה שהתיישנו, הפסד ימי עבודה, עגמת נפש והוצאות הטיפול בתביעה. במסגרת הודעות שהוגשו על ידי התובעים ביום 30.08.2011 וביום 31.05.2012, טרם הגשת כתב ההגנה, הוסיפו התובעים וכללו בין עילותיהם, על דעת עצמם וללא קבלת רשות בית המשפט לכך, תביעה בעילת לשון הרע במסגרת הפיצוי הנתבע. התביעה הוגשה במקור על ידי התובעת ואחיה, התובע 2 (להלן: "התובע"), נגד הנתבעת 1, עיריית תל-אביב (להלן: "הנתבעת"), ונגד הנתבעת 2, מנהלת מוקד קבלת קהל בנתבעת 1.
התובע 2 לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 08.03.2015, וביום 09.03.2015 ניתן על ידי פסק דין חלקי הדוחה את תביעת התובע. התובע עתר לביטול פסק הדין, ובהתאם להחלטתי מיום 25.08.2015, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דחיתי את הבקשה. זאת, מבלי לגרוע מזכותו של התובע לנקוט בהליכים המתאימים בנוגע לטענותיו בקשר לדוחות חניה שניתנו נגדו באופן אישי ובעניין תו חניה אזורי עבורו. כך שלפניי נותרה טעונה הכרעה בתביעה של התובעת.
בטרם דיון והכרעה לגופה של התביעה אקדים ואציין כי תיק זה הוא דוגמה לא ראויה לניהול הליכים בבית משפט לתביעות קטנות. בית משפט זה הוקם כדי ליתן פתרון יעיל ומהיר לסכסוכים. בחינת ההתנהלות בתיק מלמדת כי מטרה זו הוחטאה. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2010, התקיימו בה שבע ישיבות של בית המשפט והתחלפו מספר מותבים. בתיק הוגשו עשרות בקשות, ביניהן בקשות חוזרות לדחיית מועד דיון, וכתב ההגנה הוגש באיחור, ארבע שנים לאחר הגשת התביעה. דומה שלא אצה הדרך למי מהצדדים בתיק לברר את המחלוקת לגופה. אופן זה של התנהלות די היה בו להביא להעברת התיק לבית משפט השלום, אולם בשלב זה, לאחר שלבסוף נשמעו העדויות והוגשו הראיות, אין לי אלא להידרש להכרעה בסכסוך.
תמצית טענות הצדדים
ביסוד התביעה עומדים דוחות חניה של התובעת בגין מספר כלי רכב שבבעלותה והליכי גבייה שננקטו נגדה בגין דוחות אלה. אף על פי שבאופן שבו נוסח כתב התביעה לא נעשתה הבחנה בין התובע לבין התובעת, בחינת כתב התביעה ונספחיו מעלה כי מדובר בדוחות חניה נגד התובעת ובעיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובעת, ולאלה מתייחסת הכרעתי.
אין בכתב התביעה פירוט של דוחות החניה נשוא התביעה. אלה פורטו בתדפיס "פרוט דוחות חניה" מיום 23.12.2009 של הנתבעת אשר צורף למכתב עו"ד מטעם התובעת מיום 03.01.2010 (מוצג ת/4) וכן בתדפיס "פרוט דוחות חניה" מיום 02.09.2012 של הנתבעת. (צורף כנספח 4 לכתב ההגנה). מרשימה זו עולה כי מדובר ב-37 דוחות חניה על שם התובעת בגין עבירות שבוצעו בין השנים 2003- 2008, בארבעה כלי רכב. על פי מכתב עורך הדין של התובעת (ת/4), בגין דוחות החניה הוטל עיקול על חשבון התובעת בבנק ביום 09/12/2009. סכום הקנס המקורי של דוחות החניה על פי מסמך "פרוט דוחות חניה" מיום 23.12.2009 (ת/4) עמד על סך של 5,950 ₪. סכום הקנס בתוספת ריבית פיגורים היה 10,700 ₪. על פי סעיף 9 לכתב התביעה, העיקול על חשבון התובעת מומש ביום 02.07.2010 והנתבעת גבתה סך 12,486 ₪ בגין הקנסות.
התובעת עותרת לביטולם של דוחות החניה וכן תובעת סעד כספי בגין נזקיה כפועל יוצא מאופן טיפול הנתבעות בפניות לביטול דוחות החניה, ובגין עיקול חשבונה בבנק על ידי הנתבעת לגביית דוחות, וזאת מכמה טעמים:
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.