ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
44523-12-12
15/05/2017
|
בפני הרשם:
הבכיר איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקש:
שגיב מלול
|
משיב:
רמי בן עמי
|
| החלטה |
לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 2.3.17, משלא התייצב המבקש לדיון שנקבע בעניינו.
המבקש טוען כי לא התייצב לדיון בשל טעות במועד בו סבר שהדיון אמור להתקיים בו והזכיר כי נכח בדיון קודם, בחודש אוגוסט, וכי הדיון באותו מועד נדחה על מנת לאפשר לתובע להשיב לכתב ההגנה שהוגש לתיק ביום הדיון.
יוער כי בין לבין התקיים דיון נוסף בחודש אוקטובר, אולם בית המשפט לא מצא כי הנתבע הוזמן אליו כדין. עוד יוזכר כי גם בדיון במאי 2013 לא היתה התייצבות לנתבע (ואף אז לא נמצא כי הוזמן כדין) וכך אף בספטמבר 2013. בפברואר 2014 לא התייצבו שני הצדדים לדיון.
המשיב הגיב לבקשה, התייחס לסוגיית אי התייצבותו של הנתבע לדיונים בבית המשפט ופרס את תשובתו לטענות ההגנה של המבקש.
לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.
בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.
פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);
המבקש מאשר כי ידע על מועד הדיון וטוען כי לא התייצב במועד בשל טעות. משכך, אין המבקש זכאי לביטול פסק הדין משיקולי צדק.
בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).
הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).