מאירי נ' תבורי

לפני תביעה, במסגרתה עתרת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב לה סך של 6,500 ₪, בטענה שנגבה ממנה שלא בתום לב ובמרמה. טענות הצדדים:

• הגב' יהודית המאירי (להלן: התובעת) מתגוררת בדירה המחולקת לשתי יחידות, האחת בה מתגוררת התובעת והשנייה מושכרת לדייר משנה.

   

• לטענת התובעת, ביום 21.12.2016 ולאחר שקיבלה חשבונות מים מופרזים, פנתה לאינסטלטור העונה לשם שמריה תבורי (להלן: הנתבע) והזמינה בדיקה לאיתור הנזילה. לטענתה, לאחר שתיארה בפני הנתבע את הדירה בה היא מתגוררת ולאחר שנקב בעלות בדיקה לאיתור הנזילה, בסך של כ- 350 ₪ סיכמו הצדדים על הגעתו של הנתבע ואיש מקצוע נוסף למקום לשם ביצוע הבדיקה.

   

• לטענת התובעת, מיד עם הגעת הנתבע ושותפו ובטרם שנתנה הצעת מחיר סדורה, החלו השניים בביצוע עבודות שכללו פיצול הברזים בין הדירות והחלפת פילטר במקלחת. לטענתה, במהלך כל שהותו של הנתבע שבה ודרשה להבין ממנו מהם ממצאי הבדיקה, מה בדיוק הפעולות שהוא מבצע ומה עלותן, אולם הלה פתר אותה בטענה שהוא יודע מה הוא עושה וכי עלה על הבעיה. לטענתה, בסיום עבודה וכאשר ביקשה לקבל את דו"ח הממצאים, התנה הנתבע את קבלת הדו"ח בתשלום בגין העבודות אותם ביצע, בסך של 5550 בתוספת מע"מ, ובסך כולל של 6,493 ₪ המורכבים מצילום הדירות במצלמה טרמית פליר, בעלות של 1500 ₪ לכל דירה, החלפת פילטר במקלחת בעלות 1850 ₪ ופיצול ברזים בין הדירות בעלות 700 ₪. התובעת טענה, כי הזמנת העבודה אותה הציג הנתבע נערכה, רק בסיום העבודות. וכך העידה התובעת:

  "הבעיה המרכזית פה, שהוא הגיע הביתה, עבד עבד ולא נתן לי הצעת מחיר, כל הזמן רדפתי אחריו ושאלתי אותו מה אתה עושה, הוא אמר לי, אני יודע, עליתי על הבעיה, הכל יהיה בסדר. במשך ביצוע העבודות, הוא החליט לפצל את שני הברזים, שלי ושל הדייר שלי, הוא אמר לי שזה נחוץ לו לצורך הבדיקה, אמרתי לו שאין צורך, הוא התעקש ועשה זאת. השותף שלו אמר, יו, תראה איזה אבנית נוראית יש במקלחת, חשבתי, הזדמנות אחליף את מסיר האבנית. באינטרנט מסיר אבנית עולה 500 ₪, נגיד עם התקנה 1,000 ₪ אם זה האינסטלטור הכי טוב בעולם. הוא גבה לי 1,800 ₪ פלוס מע"מ. לא ידעתי את זה לפני ההתקנה. הוא לא אמר לי כמה זה יעלה. חשבתי שזה יעלה 1,000 ₪ מחיר הכי גבוה, כי בדקתי באינטרנט. 1,800 ₪ פלוס מע"מ, הפילטר הוא ישן, ובלי תעודת אחריות" (עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 17-24).

   

• לטענת התובעת, בשלב זה כאשר ביקשה לקבל הבהרות, הפכו הטונים מצדו של הנתבע לפחות נעימים, ומאחר שחשה מאוימת הן מטון הדיבור של הנתבע והן מהעובדה כי שהתה לבדה בנוכחות הנתבע ושותפו נכנעה התובעת, מסרה לו את כרטיס האשראי לחיוב. וכך טענה:

   

  "בסוף העבודה, הוא התיישב, שאלתי אותו, נו, מה מצאת, הוא אמר לי, אני לא יכול לספר לך עד שתשלמי לי, ואז נאלצתי לשלם לו, והוא התחיל לכתוב את הצעת העבודה. התווכחתי איתו ואמרתי לו שזו לא דירה מפוצלת, על מה אתה מדבר, ולמה אתה גובה 1,800 ₪, לא עזר לי. הוא אמר לי, תראי החבר שלי מתחיל להתעצבן פה. הם היו שני גברים ואני אישה לבד, רק רציתי שיצאו מהבית.

  ...

  באותו רגע, הוא הכריח אותי, אמר לי, אני לא נותן לך חוות דעת, זו טעות שלי, פשוט פחדתי ממנו, לא נותן לך חוות דעת עד את לא משלמת לי. היה איתו עוד בחור, וחשבתי על החיים שלי. פשוט פחדתי. עמיחי לא היה איתי. זה שתי דירות מחוברות כאלה, הוא היה עם התינוקת ואשתו. אם הוא היה איתי, זה לא היה קורה. הייתי מאד מבוהלת, אחר כך התקשרתי לבת שלי ולחברה, רעדתי כולי. שני גברים בבית, וקול לא יפה, ואמר, חבל שאני מתחיל להתעצבן עליך, עשיתי שיקול, שאני אשלם ואחר כך אתבע אותם."

  (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 8-12, ש' 27-32).