ת"ק 4300-07-17 דרורי נ' אזולאי ואח'

בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 8.12.16 בסמוך לכניסה לחניון עמל, בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב מסחרי של הנתבע מס' 1, נהוג על ידי נתבע מס' 3 ומבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1. בגין נזק לרכב- 2,083 ₪.

2. שכ"ט שמאי- 650 ₪.

3. ירידת ערך- 95 ₪.

4. הוצאות משפט והפסד יום עבודה- 1,000 ₪.

בעת שהתובעת נסעה בדרך המובילה למגרש חניה, הכניסה למגרש הייתה חסומה על ידי משאית. התובעת המתינה שהכניסה תתפנה ואז רכב הנתבעים הגיע מולה. התובעת מתארת באופן מפורט את דרך נהיגתו של נתבע מס' 3:

"נהיגה תוך כדי שימוש ביד אחת משום שביד השנייה שוחח בנייד. נסע במהירות פנה פניה חדה שמאלה למפרץ חניה בצדי הכביש ופגע בחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת" (ראה כתב תביעה, סעיף 3). יאמר מיד שנתבע מס' 3 מכחיש את תיאור התובעת.

התובעת אף סימנה לנתבע מס' 3 לעצור על מנת להזהירו כי הדרך חסומה, אך נתבע מס' 3 נהג בפזיזות והתעלם מאזהרתה. התובעת טענה נמרצות שבעת האירוע רכבה לא היה בתנועה. נכון הדבר שהתובעת התכוונה לנסוע בכיוון הנגדי מהמותר במקום וזאת תוך תמרון לצאת מהמקום אך היא עומדת על כך שבעת ההתנגשות רכבה עמד ולא נסע.

גרסת נתבע מס' 3 שונה: הוא לא דיבר בפלאפון ולא השמיע מוסיקה ואכן הבחין בנתבעת כאשר היא מסמנת לו לעצור, ואכן עצר את הרכב במקביל אליה. אולם, התובעת היא זו שהייתה בתנועה בעת התאונה. וכך מסר נתבע מס' 3 לבית המשפט:

"עצרנו שנינו. אז היא המשיכה אבל היא הייתה חייבת לפנות שמאלה ולכן פגעה בי. בזמן התאונה היא נסעה ואני עמדתי" (ע"מ 3 שורות 17-18)

בסיכומיו, מר ליבמן, נציג חברה הביטוח טען כי מדובר בתאונה שנולדה בחטא שכן התובעת הודתה כי בכיוון נסיעתה היה תמרור אין כניסה. כמו כן, מר ליבמן הדגיש שאופי הפגיעה ברכב התובעת מעידה על שפשוף קל ולא אופייני לנזק שנגרם על ידי רכב מסחרי בתנועה.