ת"ק 41973-07-14 בירן נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

לפניי תביעה לתשלום סך של 33,800 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע במסגרת רכישת רכב מהנתבעת. המדובר בעסקה שנרקמה בין הצדדים ביום 3.3.14 במעמד זה נחתם הסכם בהתאם אליו רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג פיאט דובלו שנת 2011 (להלן: "הרכב"), ובתמורה מסר לנתבעת, במסגרת עסקת "טרייד אין", רכב שבבעלותו מסוג סקודה אוקטביה מודל 2003 וכן סך של 60,215 ש"ח אשר שולמו על ידו באמצעות הלוואה שנטל מ"מימון ישיר".

לטענת התובע, בניגוד למידע שנמסר לו על ידי נציגי הנתבעת בסניף עפולה לפיו מצב הרכב מצוין, התברר לו כי ברכב ליקויים רבים, כך למשל כבר במעמד הרכישה גילה התובע כי הרכב אינו מניע. הרכב נבדק על ידי טכנאי מטעם הנתבעת ומאחר ונמצא כי המצבר אינו תקין הוא הוחלף אלא שבכך לא הסתיים העניין והתובע גילה כי קיימת תקלה נוספת ברכב לאור זאת שנורית אזהרה ברכב נדלקה.

על פי גרסת התובע, יומיים בלבד לאחר רכישת הרכב, הואיל ופנה אל מנהל הסניף בשל הליקויים, נמסר לו כי עליו לגשת למוסך מורשה בעפולה, שם נותר הרכב למשך יומיים.

במצב דברים זה, פנה התובע אל הנתבעת וביקש להחזיר לה את הרכב, אלא שהיא סירבה, כך נטען.

עוד עולה מכתב התביעה, כי במהלך חודש 06/14 נבדק הרכב על ידי מנהל הבטיחות מטעם הנתבעת, כי אז נמסר לו שמקור הליקויים במצבר הרכב. התובע הופנה למספר מוסכים הן בקרית שמונה והן בחיפה ובשל כך הפסיד ימי עבודה, לדבריו.

התובע טוען בכתב התביעה, כי הנתבעת רימתה אותו שעה שידעה אודות הליקויים ברכב והסתירה זאת ממנו. על כן עותר הוא בתביעה זו לקבלת פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, הטרטור, בזבוז הזמן, הפסד ימי עבודה, החזר סל של 2,010 ש"ח עבור השכרת רכב חלופי למשך התקופה בה נאלץ להשאיר את הרכב במוסכים השונים.

הנתבעת דוחה בכתב ההגנה את טענות התובע שעניינן בשירות לקוי וטוענת, כי היא פעלה בהתאם לאמור בהסכם ועל פי כתב האחריות, לרבות מחוות שירותיות שעשתה, לפנים משורת הדין, זאת בכדי להביא לשביעות רצונו של התובע. לדבריה, עובר לרכישת הרכב מסרה לתובע את כל המידע שברשותה אודות מצבו המכאני והחיצוני של הרכב, כמו כן מסרה לו טופס בדיקה ממכון חיצוני המורשה מטעם משרד התחבורה. יתירה מזאת, הנתבעת העמידה את הרכב לרשות התובע לצורך בדיקה נוספת מטעמו, אולם התובע העדיף להצהיר בהסכם הרכישה כי הוא בדק את הרכב והוא מוותר על כל תביעה או טענה בקשר לכך.

לטענת הנתבעת, התובע ידע כי מדובר ברכב משומש משנת 2011 אשר נסע, נכון למועד רכישתו, 114,030 ק"מ. נתונים אלה יש בהם כדי לשקף בלאי סביר למערכות הרכב ולמצבו המכני, מסיבה זו נמכר הרכב באחריות מוגבלת למשך שנה או לאחר 20,000 ק"מ.

לדברי הנתבעת, במעמד הרכישה ביקש התובע להחליף את מצבר הרכב והנתבעת נענתה לדרישתו על אף שהיא מוכרת דרך כלל את רכביה במצבם הנוכחי. לדבריה, מספר ימים לאחר מכן שב התובע והתלונן על ליקויים שונים ברכב ולכן הופנה לקבלת שירות וטיפול במוסך מורשה מטעמה. כאשר הגיע התובע אל המוסך אכן נתגלו מספר תקלות שחלקן הגדול אינן באחריות, עם זאת הנתבעת תיקנה אותם על חשבונה והיא נשאה בעלותם בסך של 4,592 ש"ח מבלי לחייב את התובע אף לא בדמי השתתפות עצמית כאמור בהסכם הרכישה.