לפניי תביעה קטנה על סך 28,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת – יבואנית ומשווקת כלי רכב – בגין אי עמידת הנתבעת בהבטחות שניתנו לתובע, לטענתו, ביחס למפרט רכב שרכש ממנה.
יצוין ברקע הדברים, כי התנהלו במסגרת תיק זה שני דיונים – האחד לפני חברתי, כב' הרשמת הבכירה בלהה יהלום, ביום 19.7.2015, והשני לפניי, ביום 13.3.2016. בין הדיונים, נעשה ניסיון של הצדדים למצוא פתרון לחלק מהמחלוקות ביניהם, ללא הצלחה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
אין חולק, כי ביום 23.6.2014 רכש התובע מהנתבעת רכב מסוג שברולט סילברדו מודל LT, שנת ייצור 2014, תמורתו שילם סך של כ-266,000 ₪ (הרכב) (פרו' מיום 13.3.2016, עמ' 5, ש' 7).
אין גם חולק, כי אצה לתובע הדרך לרכוש רכב בתוך זמן קצר משיקולי מיסוי (שם, עמ' 7, ש' 19), וכי לאחר בדיקת דגמים דומים של חברות אחרות, החליט לרכוש דווקא מהנתבעת את הרכב נשוא התביעה. התובע טוען, כי "הלכתי אליהם [לנתבעת] כי יש יתרונות רבים ברכב בו התעניינתי. זה רכב שאני מכיר יותר וחברה שאני סומך יותר. זה רכב אמריקני עם התנהלות נוחה יותר. ברגע שהשתכנעתי שיש חלון נפתח שילמתי את מיטב כספי" (שם, ש' 21-23).
בנוסף, אין מחלוקת, כי בתחילה, התעניין התובע בדגם LTZ, ומשהתברר כי דגם זה אינו זמין בטווח הזמן שבו ביקש התובע לרכוש רכב, סוכם כי ירכוש את הרכב מדגם LT. יצוין, כי בדגם LTZ קיים החלון בו חשק התובע, ואילו בדגם LT מסופק חלון אחר, כפי שסופק בפועל (ר' המסרונים שצורפו לכתב התביעה מיום 16.6.2014).
דיון והכרעה
כאמור, התובע טוען לאי-התאמות בין מה שהובטח למה שסופק בפועל, ולהלן אתייחס לטענות.
אי התאמת החלון
טענתו העיקרית של התובע נוגעת לחלון האחורי של הקבינה, שסופק בפועל עם הרכב, שאינו תואם, לדבריו, את החלון שהזמין. התובע טוען, כי בשל עבודתו בתחום הבנייה, הוא זקוק לרכב שיש לו חלון אחורי בקבינה, הנפתח ידנית, וזאת על-מנת לעמוד בקשר עין רצוף עם עובדים המצויים בירכתי הרכב לצורך העמסה ופריקת סחורה וציוד. נטען על ידו, כי יש משמעות בטיחותית לקשר עין זה עם העובדים בעת העבודה, והדבר היווה שיקול משמעותי בבחירת הרכב, שהבין מנציגי התובעת, כי הוא כולל אביזר זה. הנתבעת טוענת, כי התובע הנו אדם קפדן, שביצע סקר שוק בטרם פנייתו אליה, וצריך היה לדעת, כי הרכב אותו רכש לא כלל את החלון האחורי המדובר. לטענתה, משעה שלא עמד על המפרט כראוי, אין לו אלא להלין על עצמו.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, אני סבור כי יש לקבל ראש תביעה זה.
נציגי הנתבעת עצמם הודו בבית המשפט, כי אמרו לתובע ורעייתו בעת מסירת הרכב, שעניין "החלון הוא תקלה" (שם, עמ' 4, ש' 21). עוד הודו נציגי הנתבעת, כי הדגם שרכש התובע בפועל, היה דגם בודד ויחיד במינו, "זה היה אב טיפוס, לא בדיוק המפרט שאנו מספקים ולא היינו מאוד בקיאים ברכב. כשדיברנו עם עדי [התובע], אחרי שהיית באולם בת"א ואז דיברת אתי ואמרתי – יש חלון ברכב". לא אמרתי חשמלי או לא" (שם, ש' 22-24). פועל יוצא מכך הוא, שיותר מסתבר שאכן הוצג לתובע, כי הרכב בו בחר, כולל את החלון הנפתח ידנית. אחרת, איזו סיבה יש לנציגי הנתבעת להודות כי בהקשר לחלון אירעה תקלה?
לצד זאת ראוי לציין, כי לנוכח טענת נציגי הנתבעת, כי הרכב הספציפי היה דגם לא מוכר להם שלא היו בקיאים בפרטיו, אין זה סביר, כי הִטעו את התובע ביחס לחלון בכוונת מכוון, וסביר יותר שהדבר נעשה מתוך טעות בתום לב שלהם-עצמם.
התובע עותר לחייב את הנתבעת להחליף את החלון. ואולם לאחר הדיון הראשון התברר, כי לא ניתן לעשות כן , כעולה ממכתבו של מר רן בן צבי, מנהל מוצר מסחריות ורכבי יוקרה ביוניברסל מוטורס, אשר הוגש לבית המשפט ביום 29.7.2015. לחלופין, עותר התובע לחייב את הנתבעת בסך מוערך של 12,000 ₪ ועוד מע"מ. סכום זה אינו מתיישב עם הצעת המחיר מחברת "המרכיב שמואל שלם בע"מ", שצורפה אף היא באותו מועד, העומדת על סך של 4,720 ₪ כולל מע"מ. סכום זה לא נסתר ע"י התובע, ועל-כן יש מקום לחייב את הנתבעת מעבר לסכום זה בראש התביעה הנ"ל.
