עובדות
ביוני 2016 התקשרו התובע והנתבעת בהסכם לפיו התובע ינהל עבור הנתבעת פרויקטים של תמ"א 38 בתשלום של 20,000 ₪ בחודש כנגד חשבונית וכן הוקצה לו רכב של הנתבעת. התובע החל לעבוד בשירות הנתבעת, לטענתה בעבודה זמנית עד שיוקצו לו הפרויקטים הקבועים שבאחריותו.
בשלהי יולי 2016 הודיע מר אורן קולא, מנהל הפרויקטים של הנתבעת, לתובע כי עליו לנהל חמישה פרויקטים במקביל. התובע הודיע למר קולא שאין באפשרותו לנהל כמות כזו של פרויקטים. בתגובה השיב לו מר קולא כי "אם ככה אז דרכנו ייפרדו" (עדותו בעמ' 5, 18). התובע ביקש להמשיך בכל זאת את עבודתו מול ההנתבעת ואף נפגש עם מנהל החברה, מר ציון פרץ, אך לא עלה בידי הצדדים להגיע למתווה עבודה מתאים ולכן הסכימו כי ההתקשרות תופסק ב-31/7/17.
אין חולק כי התובע לא עבד עבור הנתבעת ולא נתן לה שירותים כלשהם בחודש אוגוסט, אך הוא המשיך להחזיק ברכב הנתבעת עד ל-10/8/16. בהמשך ביקש להאריך התקופה בחמישה ימים נוספים, אך הנתבעת סירבה והודיע לו כי איישה את התפקיד ועליה לעביר את הרכב למחליפו.
לאחר סיום ההתקשרות ביקש התובע מהנתבעת תשלום חלקי של 7,548 ₪ עבור עשרה ימים בחודש אוגוסט 2016, אך הנתבעת סירבה לשלם לו שכן לא סיפק לה שירותים.
טענות הצדדים
התובע נסמך בתביעתו על סעיף 2.2 להסכם ההתקשרות בין הצדדים בו נקבע כי הנתבעת לתת לו הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות לפני הפסקת החוזה. התובע אינו מבקש את דמי ההודעה המוקדמת המלאים אלא תקופת התארגנות של עשרה ימים, שבה, לגישתו הוא זכאי לשכר.
הנתבעת טוענת כי סעיף 2.2 להסכם אינו חל משום שהתובע הוא שהפסיק את החוזה ביוזמתו בכך שהודיע לנתבעת שאינו יכול לבצע את המטלות שהטילה עליו. הנתבעת מדגישה כי הובהר לתובע מראש שיא עליו לטפל במספר פרויקטים במקביל ולכן הודעתו שאינו יכול לטפל בחמישה פרויקטים אינה לגיטימית, והיא חשה כי התובע ניצל לרעה את הסכמתה להשאיר לו את הרכב לעשרה ימים נוספים.
דיון
בחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות, שמעתי את העדויות, ומצאתי לקבל את התביעה בחלקה.
אינני מקבל את עמדת הנתבעת כי התובע הוא שהפסיק את החוזה, שכן שני הצדדים העידו כי התובע דווקא ביקש להמשיך ולתת לנתבעת שירותים והצדדים אף ניהלו מו"מ בנושא. העובדה שהתובע הודיע כי לא יוכל לעמוד בהיקף המטלות שהוטל עליו אינה הופכת את הודעתו להתפטרות יזומה, וכפי שעלה מעדותו של מנהל הנתבעת הוא היה זה שאמר לתובע "אם ככה אז דרכנו ייפרדו", היינו – הנתבעת היא שהודיעה בפועל על הפסקת ההסכם. אמנם מנהל הנתבעת (אורן) העיד כי הסביר לתובע מראש כי יהא עליו לנהל מספר פרויקטים במקביל, אולם היקף העבודה המלא לא הוגדר במדויק. התובע יכול היה להתחיל בביצוע המשימות, וכשלא היה מצליח בהן הנתבעת הייתה מפסיקה את החוזה וחייבת בהתראה מוקדמת של 30 ימים. אין סביר להענישו על כך שהודיע מראש ובהגינות שלא יוכל לבצע את המטלות. עם זאת, בחינת העדויות מלמדת שאין גם לראות בנתבעת כמי שהפסיקה את החוזה חד-צדדית, שכן שני הצדדים המשיכו לנסות ולהגיע לפתרון מסכם ולבסוף הגיעו להסכמה הדדית על הפסקת ההתקשרות. אלא שסוגיית ההודעה המוקדמת לא הוסדרה באופן ברור המסגרת הסכמה זו, והתרשמותי מהעדויות היא שכל צד פירש את הדברים באופן שונה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.