ת"ק 40189-03-16 אריאל נ' הלפרין רשת אופטיקה

לפני תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת, לחייב הנתבעת, בהחזר כספי בסך של 2,985 ₪ שזה הסכום ששילמה לנתבעת עבור 2 זוגות משקפיים אותם רכשה ביום 27.7.15 ,ושלטענתה לאחר שסופקו לה, נתגלו כמשקפיים שאינן תקינות. בנוסף עתרה התובעת לחייב הנתבעת בסך של 750 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לה.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בציינה שהתובעת רכשה משקפיים שסופקו לה בהתאם לנתוניה האישיים. התובעת פנתה לנתבעת וביקשה לבטל את העסקה רק בחלוף חצי שנה מיום ביצועה כאשר בפיה שלל טענות , כולל טענות הנוגעות לכדאיות העסקה. טענות אלה מנעו מהנתבעת לספק לה את דרישותיה המשתנות. עוד נטען, כי למרות שהוראות תקנון הנתבעת מורות על תקפות מרשם למשך 3 חודשים בלבד הסכימה הנתבעת שהתובעת תספק מרשם חיצוני ובמידה והנתונים לא יתאמו את אלה המצויים בידי הנתבעת , יספקו לה עדשות חדשות. לטענת הנתבעת במעשיה הפרה התובעת את התחייבותה על פי חוק המכר לאפשר לנתבעת לתקן את המשקפיים. בנוסף, טענה הנתבעת שהתובעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי סופקו לה משקפיים שאינם מתאימים ומשכך יש לדחות תביעתה תוך חיוב בהוצאות.

בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת את הדברים הבאים: " הלכנו לשם , בדקו לי את העין שנייה, היא מדדה לי מסגרת של המשקפיים ולא שאלה אותי שאלות , אמרה לי לשלם כסף וזהו. לאחר שבוע שבועיים הגיעו המשקפיים בני הביא לי אותם ואז אני לא רואה איתם. בעין אחת אני לא רואה , יש לי בעיה עם הקרנית. היא עשתה לי נגד שמש ואני לא צריכה נגד שמש כי אני לא יוצאת מהבית. היו שניים אחד ראייה והשני שמש. מה שיש לי עכשיו הם הקודמים שלי ואני רואה בהם בדיוק אותו דבר כמו במשקפיים החדשים, אין לי שינוי".

כאשר נשאלה אם בבדיקה טרם הזמנת המשקפיים ראתה טוב השיבה " לא. ראיתי קצת ואמרו לי שזה בסדר וללכת להזמין את המשקפיים". כאשר נשאלה האם אולצה לרכוש את המשקפיים על אף שלא ראתה טוב בבדיקה, השיבה "לא בכוח. היא נתנה לי מסגרת של משקפיים ואמרה לי לשלם. היא נתנה לי דוגמא זה טוב וזה יפה, אמרתי לה אם את אומרת שזה יפה אז בסדר".

מהמשך עדותה הוברר שבנה נכח עמה בעת הזמנת המשקפיים ושילם עבורה בגין רכישה זו. בחקירתה הנגדית נשאלה מדוע פנתה לנתבעת בטרוניה לגבי המשקפיים רק ביום 6.1.16, ובשלב זה בתה של התובעת שנכחה עמה השיבה במקומה, דבר שראיתי בחומרה ואף הערתי לגביו במהלך הדיון. בסופו של יום מעדותה של התובעת עלה, כי לא היה בפיה הסבר ברור ביחס לשיהוי ממועד קבלת המשקפיים ועד למועד פנייתה לנתבעת.

בנה של התובעת, מר דורון אריאל, העיד, כי ליווה את התובעת בעת רכישת המשקפיים . לדבריו הוא הגיע רק לשלב התשלום בו התובעת אמרה לו לשלם , אך בכל יתר הזמן התובעת הייתה בגפה בתהליך הרכישה וההזמנה מהנתבעת. הוא התמקד בעדותו בפרק הזמן שלאחר שהתובעת קיבלה לידיה את המשקפיים, ופירט אודות הקושי ליצור קשר עם הנתבעת לאחר קבלת המשקפיים. הוא סיפר, כי רק לאחר תקופה הוא ניגש לסניף הנתבעת שבו בוצעה ההזמנה, ואמר שנציג הנתבעת הציע לו זיכוי בגין העסקה, אך לאחר מכן חזר בו.

מטעם הנתבעת נכח נציג שראוי לציין שהיה מוכן לבוא לקראת התובעת ולמצוא פתרון שיניח את דעתה על אף חלוף הזמן, כל זאת בכפוף לכך שהתובעת תמציא לידיו מרשם חיצוני של רופא לגבי סוג המשקפיים לו היא נזקקת. יתרה מכך , נציג הנתבעת אף הציע לממן משקפיים עברו בן משפחה אחר כמחווה של רצון טוב.

לאור רוח הפיוס שהפגין נציג הנתבעת באופן הוגן למדי, הצעתי לצדדים להידבר מחוץ לכותלי האולם בניסיון להגיע לפתרון המחלוקת אך ההידברות לא צלחה וכעת עליי להכריע .

מחומר הראיות עולה, כי ביום 27.7.15 הגיעה התובעת לסניף הנתבעת בבני ברק והזמינה שני זוגות משקפיים חד מוקדיים תמורתם שילמה סך של 2,985.86 ₪. משקפיים אלו יוצרו עבורה על בסיס בדיקת ראייה שנבדקה במקום, קרי על בסיס נתוניה האישיים. התובעת קיבלה לידיה את המשקפיים ומיד חשה שאינה רואה בהם טוב. ממועד קבלת המשקפיים ועד למועד פנייתה הראשונה לנתבעת ביום 6.1.16 חלף פרק זמן של כ- חמישה חודשים. בטופס הפנייה שצורף לכתב ההגנה (נספח ב') נכתב כך: "לקוחה מבוגרת טוענת שמצד אחד לא רואה טוב מצד שני טוענת שהמסגרת לא טובה מצד שלישי אומרת שהמחיר יקר עדכנתי שאחריות על מרשם שלושה חודשים בלבד, לא ניגשה לסניף כואבות לה הרגלים עדכנתי שתיגש לסניף ויבדקו".