מורד נ' צורדקר ואח'

עניינה של התביעה שבפני בנזקים אשר לטענת התובע נגרמו לרכבו כתוצאה מפגיעת משאית הנהוגה ע"י הנתבע 1.

לטענת התובע, בעודו יושב ברכבו, שהיה מצוי במצב עצירה בצמוד לשפת המדרכה השמאלית, הגיעה משאית נהוגה ע"י הנתבע 1 ותוך ניסיון לחנות לפניו, פגעה עם חלקה האחורי השמאלי בדופן ימין של רכב התובע בחלקה הקדמי (כנף קדמית ימנית ומגן קדמי). לטענת התובע, כאשר הבחין במשאית המנסה להיכנס לחנייה ושניות לפני הפגיעה צפר וצעק לעבר הנתבע 1, אולם זה לא שעה לאזהרותיו והמשיך בנסיעה עד לרגע הפגיעה. עוד טען התובע, כי כאשר פנה אל הנתבע 1 בטענה כי פגע ברכבו, הלה התייחס אליו בביטול ולבסוף ניצל את העובדה שהתובע הותקף ע"י צד ג' ועזב את המקום מבלי להותיר את פרטיו.

התובע מסר, כי נאלץ לפנות למשטרה לצורך איתור הנהג וכי אף לאחר איתורו, ויצירת קשר עם קצין הרכב של החברה המעסיקה אותו, בעלת הזכויות ברכב, לא עלה בידו להיפרע בגין נזקיו.

התובע הגיש לתיק ביהמ"ש חוות דעת השמאי מטעמו וכן העתק של העדויות שנמסרו במשטרה.

מנגד, טען הנתבע 1 כי אמנם הגיע אל המקום כנטען עם המשאית ואכן החנה את המשאית בצמוד למדרכה, אך לא היה כל מגע בין שני כלי הרכב.

בדיון העידו התובע והנתבע 1 וכן נשמעה עדותו של מר חסיד פריבוס, עד מטעם התובע.

כמו כן, נשמעו טיעוני נציג הנתבעת 2.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל, ואלו נימוקיי:

ראשית, אני מוצאת את עדותו של התובע כפי שנמסרה בפני ביהמ"ש כקוהרנטית לעדותו במשטרה. העדות נמסרה בשני המקרים באופן מפורט העולה לכדי מסכת עובדתית שלמה והגיונית.