|
רקע וטענות הצדדים
בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש של רכב התובעים בתאונת דרכים ("פח לפח") מיום 13.8.15 בה היו מעורבים רכבה של התובעת ורכבו של הנתבע (להלן: "התאונה"). בכתב התביעה נתבעים נזקי הרכב על פי דו"ח השמאי ונדרש פיצוי בגין עלות התיקון, הוצאות שכ"ט השמאי ועוגמת נפש.
לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התאונה, וכל צד מגלגל את האחריות לפתחו של משנהו.
התובעת 2 טוענת כי חנתה את רכבה סמוך לחנות בלונים. עת שהתה בחנות ובעלה נשאר ברכב עם ילדיה, הנתבע נסע "ברברס" ופגע בצדו השמאלי של רכבה, הוחלפו פרטים והנתבע הודה באשמה.
לאחר מכן הגישה התובעת תביעת ביטוח ולהפתעתה קיבלה מכתב דחייה.
הנתבע מכחיש את נסיבות התרחשות האירוע וטוען כי עמד בחנייה ויישר הרכב כשבעלה של התובעת 2, שנהג ברכב החנה ב"אלכסון" את הרכב בצורה מסוכנת.
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 31.10.16, בו חזרו הצדדים על טענותיהם.
התובע 1 לא הגיע לדיון. התובעת 2 הציגה תצלום של מקום התאונה ממכשירה הסלולרי. הנתבע טען שהתובע 1 נהג והתובעת 2 טענה כי הרכב היה דומם , אך שמעה קול של פגיעה ברכבה.
דיון והכרעה
אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק מבחינת סדרי הדין ודיני הראיות, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן. (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003). במקרה שלפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.
לאחר עיון בטענות הצדדים בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת עדותם בפניי, סבורני כי בהיותה של התובעת בעת התאונה בתוך חנות הבלונים, ולאור העובדה שהתובע 1 לא הגיע לדיון, איני יכול לפסול את מציאות לפיה הוא נהג ברכב, ואיני יכול לקבל את גרסת התביעה בדבר התרחשות התאונה. גם הצילום בסלולאר שהוצג לי אינו מתייחס ליום התאונה אלא צילום של מקום האירוע כפי שצולם לאחר מכן כשלבית המשפט אין היכולת להתרשם ממיקום המכוניות המעורבות.
ייתכן כי בעת שנכנסה התובעת 2 לחנות נהג התובע 1 כפי שטען הנתבע, אולם לא סיפר לאשתו את נסיבות האירוע כפי שהיו, ומכל מקום התובעת לא הייתה בזירה באותה העת ועל כן היא לא יכולה להעיד בדבר התרחשות התאונה. ייתכן גם שהצדדים אשמים בצורה שווה להתרחשות התאונה. חלוקת אחריות בין מספר גורמים מחייבת הפעלת שיקול דעת שיפוטי, בדבר אופן חלוקת האחריות בנסיבות קונקרטיות [ע"א 435/63 מלכוב נ' תמרוב, פ"ד יח (2) 146 (1964)] עליי להיזהר בפסיקתי, וסבורני כי מלאכת ההכרעה על סמך טענות בעלמא הינה קשה, ובהעדר תשתית עובדתית מספקת לא אוכל אפילו לחלק את האחריות.
ללא הוכחות כדבעי, וכפועל יוצא מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.