ת"ק 37454-05-16 מרזוק נ' לאומי קארד בע"מ

1.התובע טוען שקיבל הודעות פרסומת מהנתבעת לכתובת המייל האישי שלו וזאת מבלי שנתן את הסכמתו לקבלתם. בנוסף, לטענתו, לאחר שביקש במפורש להסירו מרשימת התפוצה של הנתבעת של דברי פרסומת שיוצאים מטעמה, הנתבעת המשיכה לשלוח לו הודעות מעין אלה. מכאן התביעה לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים לפי סעיף 30א(י)(1) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982.

2.הנתבעת טוענת שאדם בשם "משה מרזוק" פנה מיוזמתו לנתבעת באמצעות המחשב וביקש לקבל הודעות פרסומת של הנתבעת, תוך ציון כתובת המייל של התובע. בנסיבות אלה, הנתבעת טוענת שפעלה כדין בעת ששלחה את הודעות הפרסומת לכתובת המייל של התובע. בנוסף, הבקשה מטעם התובע להסרתו מרשימת התפוצה של מקבלי הודעות פרסומת של הנתבעת, הגיעה מטעם התובע באופן אישי ולא מטעם הנרשם המקורי בשם "משה מרזוק" ולכן לא פעלה להסרת כתובת המייל של התובע מרשימת התפוצה שלה בעת שהאחרון פנה אליה לעשות כן. בכל מקרה, בעקבות פניה חוזרת של התובע לנתבעת, התובע הוסר מרשימת התפוצה.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי אביו של התובע נושא את השם "משה מרזוק" וכי מספר תעודת הזהות שנמסר בעת הרישום שבוצע אצל הנתבעת לקבלת הודעות פרסומת שיוצאים מטעמה, הוא אכן מספר תעודת הזהות של אביו של התובע. בדיון בבית המשפט התובע טען שלא נתן אישור לאביו לעשות שימוש במייל האישי שלו. כמו כן, התובע הבהיר שגם לא פנה לאביו על מנת לבדוק עימו אם האחרון אכן עשה שימוש בכתובת המייל שלו ללא רשותו, או לא. יתר על כן, התובע לא הביא את אביו כעד מטעמו על מנת שימסור גרסה לגבי נסיבות הרישום היזום לכאורה שעשה אצל הנתבעת לקבלת הודעות פרסומת לכתובת המייל של התובע, והאם הוא זה שנרשם או אדם אחר.

4.כלל ידוע בדיני הראיות הוא שחזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פלילים, וככל שראיה יותר משמעותית, רשאי בית משפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר כנגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ ,פ"ד מד (4) 595 , 602-603; בעמ 2468/11 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] ניתן ביום 26.5.11 פסקה 7 להחלטתו של כבוד השופט דנצינגר).

5.ולענייננו, העובדה שהתובע לא הביא את אביו כעד מטעמו על מנת להעיד על נסיבות הפנייה היזומה לכאורה של אביו לנתבעת לקבלת הודעות פרסומת מטעמה לכתובת המייל של התובע, יוצרת חזקה שבעובדה שאילו אביו של התובע היה מעיד מטעמו, הוא היה תומך דווקא בגרסתה של הנתבעת, קרי שאכן מסר את כתובת המייל של התובע לצורך קבלת הודעות פרסומת של הנתבעת.

6.בנסיבות אלה, הנני קובע כי הנתבעת פעלה כדין בעת ששלחה את כל הודעות הפרסומת למייל של התובע. לפיכך, נשמט הבסיס המשפטי לתביעה שבפניי.

7.על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

8.כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי מחוז מרכז תוך 15 יום.