ת"ק 36328-04-16 אברג'ל ואח' נ' תבל תיירות ותעופה בע"מ

בפני תביעה כספית על סך 8,000 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו, לטענת התובעים, לכבודה שבמזוודתם, במהלך טיסתם ביום 18.10.15 מישראל לפראג.

טענות הצדדים:

כעולה מכתב התביעה, התובעים יצאו במועד הנ"ל מישראל בטיסה QS1287 לפראג, באמצעות חברת Travel Services A.s, המיוצגת בישראל על ידי הנתבעת. הטיסה תוכננה מלכתחילה לצאת בשעה 08:00, אך בפועל יצאה בשעה 11:00. לטענת התובע, עם נחיתתו בפראג, ולאחר שאסף את המזוודה מהמסוע בשדה התעופה – הריח ריח חזק של דלק. התובעים חשו בריח גם במונית למלון, אך רק בהגיעם לבית המלון התברר כי המקור לריח הוא במזוודה. נטען, כי המזוודה הייתה ספוגה בדלק, וכך גם כל תכולתה. התובע טען כי הנזק לכבודה הרס כליל את החופשה המתוכננת. תחת לנפוש בהגיעם למלון – עסקו התובעים באוורור המזוודה ותכולתה, ובקניות של פרטי לבוש הכרחיים וכלי רחצה והיגיינה. התובעים יצרו קשר עם חברת התעופה, אולם התבקשו להגיע לדלפק החברה הנתבעת בשדה התעופה בפראג. עם חזרתם לישראל, פנו התובעים עוד בשדה התעופה לנציגות החברה, אולם שם סירבו לטפל בתלונתם, והפנו את התובע לשירות לקוחות, שם נאמר לתובע כי אין באפשרותם לסייע לו בו במקום.

הנתבעת הכחישה את האחריות לנזקי התובעים. עוד נטען, כי הדין החל בנוגע להובלת נוסעים וכובדתם הינו חוק התובלה האווירית, אשר אימץ את אמנת מונטריאול, הקובעת ייחוד עילה לנושאים אלו על פי האמנה בלבד. עוד נטען, כי תלונת הנוסעים אודות הנזק לכבודה – הובאה לידיעת הנתבעת לאחר פרק הזמן הקבוע באמנת מונטריאול, ומשכך הרי שהתביעה התיישנה. ביתר פירוט טוענת הנתבעת, כי דבר הנזק התגלה לתובעים, לטענתם, כבר בשדה התעופה בפראג, אך הם בחרו לקבל את הכבודה ללא מחאה. משכך, לאור הוראת סעיף 31(1) לאמנת מונטריאול, הרי שקמה חזקה לכך שהכבודה נמסרה לתובעים במצב טוב. מכל מקום, לטענת הנתבעת, התובעים לא פנו לנתבעת בכתב מיד עם גילוי הנזק, או לכל המאוחר בחלוף 7 ימים מיום גילוי הנזק – אף זאת בניגוד לאמור בסעיף 31 לאמנת מונטריאול. משכך מדובר בתביעה שהתיישנה ודינה להידחות.

אף לגופו של עניין נטען, כי טענות התובעים אינן מגלות עילה נגד הנתבעת. תדלוק מטוסים מבוצע הרחק מכל כבודת הנוסעים, ובייחוד מקום בו הכבודה הועמסה כבר לבטן המטוס, כטענת התובעים. לפיכך טוענת הנתבעת כי אין כל אפשרות מעשית וטכנית שבה הכבודה תבוא במגע עם הדלק שבמטוס. עוד ציינה הנתבעת, כי לו הייתה דליפת דלק – היה מדובר באירוע בטיחותי חמור בשדה התעופה, אשר היה לו תיעוד. בנוסף, דליפת הדלק הייתה גורמת לנזק לכבודה של נוסעים נוספים (ואף לכך אין כל תיעוד). עוד טוענת הנתבעת כי התובעים גרמו לנזק ראייתי, שכן לא פנו לנציג חברת התעופה באולם הנכנסים, ומשכך אין לנתבעת דרך לבדוק את טענות התובעים.

בדיון בפני חזר התובע על האמור בכתב התביעה, והגיש תמונות המלמדות על הנזקים שנגרמו לכבודה. עוד ציין כי בבוקר השני לחופשה התקשר לחברת התעופה, ונמסר לו כי לא ניתן לקבל תלונה באמצעות הטלפון, ועליו להגיע לשדה התעופה והגיש תלונה. בתום החופשה הגיע התובע לשדה התעופה בפראג, ביקש לקבל אישור על תלונתו, אך בדלפק החברה הפנו אותו להגיש פניה בכתב (ומסרו לו פתק ובו כתובת מייל למשלוח התלונה). משחזר לישראל, ביקש שתלונתו תטופל, אך נמסר לו כי בדלפק עוסקים במכירת כרטיסי טיסה בלבד. עוד טען התובע כי הביא עימו את המזוודה לישראל, אך נמסר לו כי אין ביכולתם לעשות דבר על מנת לסייע לו. המייל נשלח לחברת התעופה רק ביום 3.12.15, בשל הקושי למצוא את נציגי חברת התעופה בישראל.

דיון והכרעה:

שתי אמנות בינלאומיות העוסקות בתובלה אווירית קשורות לענייננו. האחת היא האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה בוורשה (להלן: אמנת ורשה). השניה היא האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול להלן: אמנת מונטריאול).

סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 קובע, כי אחריות מוביל לנזק לפי חוק זה תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר. סעיף 3ב לחוק קובע כי על תובלה אווירית שחלות עליה אחת האמנות המנויות בהגדרת "אמנה" שבסעיף 1 לחוק (ובכלל זה אמנת ורשה) וגם אמנת מונטריאול, יחולו הוראות אמנת מונטריאול בלבד. משכך, נמקד מבטנו בהוראות אמנה זו.

באמנת מונטריאול נקבעה בסעיף 21 הגבלת חבותו של המוביל במקרה של נזק/אובדן בהובלת הכבודה, כנגזרת של משלקה. סעיף 31 לאמנה, שכותרתו: "הודעה במועד על תלונות", קובע כי במקרה של נזק, האדם הזכאי למסירה חייב להתלונן בכתב בפני המוביל מיד אחרי גילוי הנזק, ולכל המאוחר בתוך שבעה ימים מתאריך הקבלה במקרה של כבודה שנמסרה. נקבע עוד כי "לא הוגשה תלונה בתוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תשמע כל תביעה נגד המוביל, למעט במקרה של תרמית מצדו".