שרמייסטר ואח' נ' טבצנוק ואח'

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעים עקב תאונת דרכים.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12.4.15 נסע התובע 2 בשדרות ירושלים בקרית ים ברכב קרייזלר מ.ר. 80-655-60 (להלן: רכב התובעים), וכאשר עצר על מנת לפנות ימינה לחנייה, התנגש בו מאחור רכב מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 59-178-64 (להלן: רכב הנתבע) בו נהג הנתבע מס' 1 (להלן : "הנתבע"), אשר אינו בעל הרכב. התובע 2 טען כי הנתבע התנצל בפניו וסיפר לו כי נכנסה דבורה לרכב, והוא נלחץ ובשל כך לא הספיק לבלום. התובע 2 טען כי לאחר שהתביעה נדחתה ע"י הנתבעת 2 – אשר כפרה בכך שהנזק נגרם בשל התאונה, העמיד את הרכב לבדיקת שמאי, אשר שם את הנזקים לרכב בסך 6,206 ₪, תיקן את הנזק במוסך "מטל", שילם בשיק דחוי לשלושה חודשים בסך 6,028 ₪ , ובהמשך החליפו במזומן. התובע העמיד תביעתו על סך 6,900 ₪, הכוללים את סכום הנזק, שכר טרחת השמאי ואימות תצהיר ע"י עו"ד.

3.בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בכך שהנזק הנטען נגרם בשל התאונה, היות שרכב הנתבע פגע ברכב התובעים מאחור, ואילו הנזק על פי התמונות שצורפו לחוות דעת השמאי נגרם בחלק השמאלי אחורי של הרכב. לטענתם, הנתבע בחן את רכב התובעים לאחר התאונה, ולפי גרסתו הרכב נפגע קלות ולא נגרם לו נזק של ממש בגין תאונה מושא התביעה.

4.במעמד הדיון, העידו התובע 2, הנתבע 1 וכן בעל הרכב הנתבע – מר אברהם דורנשטיין. יש לציין כי בעל רכב התובעים הוא התובע 2, אולם הוא הגיש תצהיר לפיו ככל שיתקבלו סכומי כסף, הם יועברו לתובע 2, וזאת כיוון שהוא זה ששילם את הנזק מכיסו.

5.הנתבע מודה כי נכנסה דבורה לרכבו ובשל כך לא הספיק לבלום ופגע ברכב התובעים (ראו עדותו בעמוד 4 שורות 14-15 לפרוטוקול). השאלה היא, האם הנזק, כפי שתועד בדו"ח השמאי מקורו בתאונה מושא התביעה, ומהו שיעור הנזק.

6.התובעים טוענים כי הנזק נגרם בגין התאונה, והם מתבססים על חוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה. ואילו הנתבע ובעל הרכב הנתבע טוענים כי בתאונה נגרם לרכב התובעים נזק קל בלבד, ואילו הנזק המצויים בדו"ח השמאי אינו קשור לתאונה. הנתבע העיד (בעמוד 5 שורה 16 לפרוטוקול) כי : "אני משער שזה לא ממני"; הנתבעים טוענים עוד כי רכבם פגע ברכב התובעים מאחור, אך הנזק הוא בצידו השמאלי אחורי של רכב הנתבע; ועל כך שלרכב הנתבע לא נגרם נזק כתוצאה מהתאונה.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדות העדים, ובתמונות שצורפו לכתב התביעה, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה.

8.ככל שחפצים היו הנתבעים לחלוק על גובה הנזק המצויין בדו"ח השמאי, היה עליהם להגיש חוות דעת נגדית, ולמצער לזמן את השמאי מטעם התובעים לחקירה. הנתבעים לא עשו דבר על מנת להפריך את האמור בכתב התביעה, ואף גרסתם לגבי נסיבות קרות התאונה אינן סותרות את מוקד הנזק ברכב התובעים, שכן ייתכן שהנתבע ניסה להסיט את רכבו שמאלה על מנת לא פגוע ברכב התובעים, ועל כן נגרם הנזק בחלק השמאלי-אחורי, מה גם שעל פי התמונות אין כל נזק באמצע ה"פָּגוֹשׁ". כך גם, בכל הכבוד, איני יכול על סמך מראה עיניי ולקבוע כי הנזק הנראה בתמונות – הינו נזק ישן יותר ולא נגרם בשל התאונה, וכך גם לא אוכל לסמוך על עדות הנתבע אשר "משער" כי הנזק לא נגרם בשל התאונה. עוד בהקשר זה, אציין כי גובה הנזק נובע מכך שעל פי חוות דעת השמאי היה צורך להחליף את הגשר למגן האחורי – אשר התכופף ונלחץ, ולא ברור כי ניתן לראות נזק זה בעין בלתי מקצועית. בנוסף, העובדה שלרכב הנתבע לא נגרם נזק כפי שהדבר נראה בתמונה שהוצגה לעיוני, אין בה כדי לסתור את גרסת התובעים, שכן כעולה מן התמונה ה"פָּגוֹשׁ" של רכב הנתבע עשוי מחומר פלסטי כלשהו ולא מפח, וייתכן שעמידותו שונה.

9.סוף דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 2 את הנזקים הבאים: עלות תיקון הרכב בסך 6,028 ₪; עלות חוות דעת השמאי בסך 700 ₪; ועלות אימות התצהיר בסך 48 ₪. בסך הכל ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע 2 את הסך 6776 ₪ והוצאות משפט בסך 250 ₪.

10.לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיו, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.