ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
34817-06-15
13/03/2016
|
בפני הרשם:
הבכיר אורן כרמלי
|
- נגד - |
תובעים:
1. אברהם האן 2. מלכה )מלי( האן 3. רוויטל האן
|
נתבעת:
תור - פלוס בע"מ
|
פסק דין |
1.התובעים הזמינו באמצעות הנתבעת אירוח בבית מלון 'דן ירושלים' בחג הפסח בשנת 2014 כחלק מקבוצת אורחי הרב אפרים בן צבי. התביעה היא בגין הפרה נטענת של התחייבותה של הנתבעת כלפי התובעים לגבי מהות האירוע ואופיו.
2.הנתבעת אישרה כי התובעים הזמינו דרכה את חבילת האירוח, אלא שלטענתה לא התחייבה מעבר להזמנת חדרים לכל עניין נוסף. ביתר פירוט לטענתה לא התחייבה כי התובעים, למרות שהם אורחיו של הרב אפריים בן צבי יסבו איתו לשולחן החג איתו או כי הוא ינהל את הסדר עבורם.
יוער כבר בשלב זה כי טענותיה של הנתבעת אינן תואמות לדברי הרב בן צבי עצמו.
רקע ונסיבות הצריכות לעניין:
3.הרב אפריים בן צבי מגיש תוכנית רדיו בתחנת רדיו 103 FM. בחודשים פברואר ומרץ 2014 הזמין הרב את קהל המאזינים לחגוג עימו את חג הפסח במלון בירושלים. במסגרת הפרסום שפירסם הרב בן צבי בתוכניתו הפנה את קהל המאזינים לטלפון נייד של אשת קשר בשם 'ברכי' מטעם הנתבעת.
התובעים, באמצעות התובעת 2, פנו אל ברכי והזמינו דרכה אירוח לחג הפסח, וזאת לאחר שווידאו לטענתם כי מדובר באירוע מיוחד בו יחגוג הרב בן צבי עם אורחיו וינהל וינחה את הסדר עבור אורחיו. התובעים שילמו לנתבעת סך של 5,590 ₪ עבור חבילת האירוח.
כשהגיעו התובעים למלון בירושלים, הופנו לעמדת הקבלה של הנתבעת שם קיבלו תוכנייה של האירוע (נספח 4 לכתב התביעה) וכן שוברים ממוספרים לשולחן סעודת החג.
4.כשהגיעו התובעים לחדר האוכל לסעודת ליל הסדר התיישבו תחילה בשולחן שהיה שמור לאורחי קבוצת הרב בן צבי וזאת לפי השובר שקיבלו. הרב בן צבי אף התיישב לידם. לטענת התובעים זמן קצר לאחר מכן הגיעו 6 אורחים נוספים, שלא נותרו להם מקומות ישיבה באותו שולחן, אשר דרשו בתוקף לשבת בשולחן הרב בן צבי ואשר לא הסכימו להתיישב בשולחן אחר למרות נסיונו של נציג הנתבעת שהיה במקום להושיבם בשולחן סמוך.
לאור המבוכה שנוצרה קם הרב בן צבי ממקומו ליד השולחן ואיתו התובעים ומקומותיהם נתפסו בו במקום. בנסיבות אלה לא נותר לתובעים מקום בשולחן לו יועדו – שולחנו של הרב בן צבי – והתובעים הושבו בשולחן צדדי ומרוחק משולחנו של הרב בן צבי שבעבור הסבה סביב שולחנו עלו לירושלים לחגוג את החג; שולחן קטן המתאים ל- 2 אנשים אליו נדרשו לצרף כסא נוסף; שולחן שהיה בדרך המעבר של המלצרים. לא זו אף זו, בשל הצורך למצוא שולחן חלופי החמיצו התובעים את החלק הראשון של הגדת הפסח והתובעת נאלצה לקדש לבד, בין היתר עבור בעלה, וזאת כדי להספיק להצטרף למהלך סדר אחר שהתקיים בחדר האוכל.
5.גם בבוקר יום החג משביקשו התובעים לשבת בשולחן בו ישב הרב בן צבי, גילו כי הוכן שולחן קטן מימדים שהיה מלא עד אפס מקום. בצר להם ניסו התובעים לאתר שולחן חלופי ולא מצאו שולחן פנוי בכל חדר האוכל. בלית ברירה, לאחר כ- 20 דקות של המתנה, אותה הגדירו כהמתנה מבישה, איתרו התובעים שולחן קטן, אלא שגם ממנו ניסה רב המלצרים להקימם בטענה כי הוא שמור לאורחים שהם במלון. התובעים עמדו על דעתם וסירבו להתפנות מאותו שולחן. ואולם, גם את הסעודה הזו אכלו שלא בשולחנו של הרב בן צבי למענו הגיעו.
6.הנתבעת ניסתה להסיט את עיקר טענות התובעים לשאלת מיהות עורך הסדר. הנתבעת טענה כי מלכתחילה לא התחייבה שהרב בן צבי יערוך את הסדר אלא רב אחר שהוזמן מטעם הנתבעת וששמו הופיע בתוכנייה, ומכאן שלמעשה לא הפרה כל התחייבות שהיא כלפי התובעים.
עוד ניסתה הנתבעת לטעון כי מעולם לא התחייבה להושיב את התובעים בשולחנו של הרב בן צבי וכי למעשה לא היה קשור האירוח שהוזמן לרב בן צבי, אלא שהרב בן צבי היה אמור לשהות במלון במקביל לשהותם של התובעים ללא כל התחייבות בעניין זה מצידה של הנתבעת. יש לשלול הטענה.
המחלוקת בין הצדדים היא אם התחייבה הנתבעת במפורש או במשתמע כלפי התובעים כי יסבו לשולחן החג בשולחנו של הרב בן צבי.
דיון ומסקנות: