זכריה נ' ג'בר

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע פנה לנתבע והוסכם ביניהם כי הנתבע יבצע עבודת פיתוח בביתו של התובע.

הצדדים חתמו על הסכם עבודה ביום 2.9.15, שם הוגדר היקף העבודה הנדרשת, הערכת עלות העבודה (15,000 ₪) ונרשם כי הנתבע קיבל 7,000 ₪ על החשבון לקניית חומרים. באותו הסכם מובהר כי הנתבע יבצע את העבודה "על בסיס יומיות".

2.התובע טען כי לאחר שסיכם עם הנתבע על ביצוע העבודה, הרס הנתבע את הגדר הקיימת וזאת עוד בטרם נחתם ההסכם כך שהעמיד את התובע בפני עובדה מוגמרת ונזק משמעותי.

הוסיף התובע וטען כי לאחר שנתן לנתבע 7,000 ₪ לצורך רכישת חומרים, נעלם הנתבע ולא ביצע את העבודה. עוד טען התובע כי הנתבע לא דאג להביא כלי הנדסי מתאים לצורך חפירה והוצאת יסודות הגדר שנהרסה.

התובע עתר לפיצוי בסכום ששולם, בצירוף סך של 5,000 ₪ בשל הנזק שנגרם לגדר, וכן ביקש לחייב את הנתבע לפצותו בסכום נוסף של 8,000 ₪ בגין עגמת נפש. התובע העמיד את התביעה על סכום כולל של 20,000 ₪.

3.הנתבע טען כי הוא סבר שיהיה צורך ב- 15 ימי עבודה להשלים את כל העבודות הנדרשות, וכך נקבעה התמורה בהסכם. עוד טען הנתבע כי עבד במשך יומיים עם רכב ופועלים ושכרו הוערך בסך 1,000 ₪ ליום וכי הכסף שקיבל שימש לצורך רכישת אבן וחומרי בנין. לעניין רכישת האבנים, העיד הנתבע כי אלה הובאו על ידי משאית, הצדדים נפגשו בצומת מסמיה ומשם המשיכה המשאית לבית התובע שלא בליווי מטעמו.

עמדת הנתבע היא כי הוא הוציא קרוב ל- 7,000 ₪ עבור החומרים והתובע סרב לשלם לו את שכר העבודה או להביא ציוד נדרש לצורך עבודות חפירה. הנתבע טען כי מאחר שהוא עובד יומי, הוא אינו חייב לדאוג להזמנת כלים הנדסיים וכי אם לא משולם לו שכרו היומי, הוא לא יכול לעבוד.

4.הצדדים העידו בדיון. למעט קבלות שהציג הנתבע הנוגעות לרכישת אבן בסך 5,310 ₪ (קבלה שהוצאה לטובת "שלמה זכריה") וקבלה נוספת עבור רכישת בלוקים וחול בסך של 1,000 ₪ (גם היא הוצאה לטובת שלמה זכריה), לא הוצגו בפני בית המשפט אסמכתאות נוספות.

התובע לא הביא ראיות התומכות בטענותיו לעניין הנזק שנגרם לגדר והערכת שוויו. התובע לא הציג בפני בית משפט תמונה של הגדר טרם הריסתה, ובתמונה שהציג בטלפון הנייד במהלך הדיון, ניתן היה להבחין בערימת לבנים בחצר הבית.

דיון והכרעה

5.    מדובר בתביעהאזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.    שקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם. לא עלה בידי התובע לשכנע את בית המשפט כי גרסתו טובה מגרסת הנתבע.

גרסת הנתבע נתמכת בשתי הקבלות שהוצאו על שם התובע או מי מבני משפחתו, וכן בנוסח הסכם העבודה המציין כי הנתבע עובד על בסיס יומי. לא ניתן לשלול את טענת הנתבע כי משאית עם אבן פגשה בתובע בצומת מסמיה והמשיכה איתו לביתו לפי הוראות התובע.

7.לנוכח האמור, ומשלא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, אני מורה על דחיית התביעה.

8.אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט, בגין הצורך להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון, בסך של 400 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בלוד.

המזכירות את פסק הדין בדואר לצדדים.