ת"ק 33443-04-16 אונציק נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ

בפני תביעה כספית על סך 3,400 ₪, אשר עניינה בביטול טיול מאורגן שהזמין התובע אצל הנתבעת.

כעולה מכתב התביעה, ביום 8.12.14 נרשם עם אשתו לטיול מאורגן אשר צפוי היה להתקיים החל מיום 2.2.15. ביום 30.12.14, כ- 35 ימים לפני מועד היציאה לטיול המאורגן, הודיע התובע לנתבעת בכתב על ביטול היציאה לטיול. התובע חויב בדמי ביטול בסך 47$ לכל נוסע, וכן בסך של 305$ לכל נוסע בגין כירטוס של טיסות פנימיות. לטענת התובע, בעת שחתם על טופס ההצטרפות לטיול אצל הנתבעת – שוחח עם נציגת שיווק אך זו לא ציינה בפניו כי ישנה אופציה לכרטוס הטיסות הפנימיות בשלב מוקדם. התובע אף לא קיבל הודעת מייל מהנתבעת לאחר כרטוס הטיסות הפנימיות, וזאת על אף התחייבותה לעשות כן. עוד טוען התובע כי תנאי הביטול המלאים של הטיול מופיעים רק באתר האינטרנט של הנתבעת, שם מצויין כי הנתבעת רשאית לכרטס את הטיסות הפנימיות גם לפני 21 ימי עסקים, וזאת כדי להבטיח את מחיר ההתייקרות הצפויה של מחירי הדלק. לטענת התובע, בעת שהנתבעת כירטסה את הטיסות הפנימיות – מחירי הדלק היו בירידה מתמשכת, ולא הייתה צפויה התייקרות במחירי הדלק. משכך, הרי שלא הייתה סביה לבצע כרטוס של הטיסות הפנימיות כ- 40 יום בטרם מועד הטיסה. עוד מלין התובע על כך שדמי הביטול של הטיסות הפנימיות (בסך 305$ לכל נוסע) מגיעים לכמעט 100% ממחיר הטיסות הפנימיות שבוטלו.

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות. התובע חתם על טופס הרשמה , במסגרתו הצהיר כי קרא את תקנון החברה והבין אותו. בנוסף, תכנית הטיול שיקבל התובע מגדירה את גובה דמי הביטוח שייגבו במקרה בו התובע יבטל את השתתפותו בטיול. בתכנית זו מצוין כי נוסע יחויב בדמי ביטול בסך 47$ בגין ביטול ההזמנה עד 22 ימי עסקים לפני הטיסה, וכן צוין כי במקרים בהם כורטסו כרטיסי הטיסה לפני 21 ימי עסקים כדי להבטיח את המחיר מפני התייקרות מחירי הדלק – יחולו דמי ביטול כרטיס הטיסה על הנוסע. עוד מלינה הנתבעת על כך שהתובע לא שעה להמלצת הנתבעת לערוך ביטוח רפואי לחו"ל המכסה גם דמי ביטול טיסה מסיבות רפואיות. עוד נטען כי לאחר קבלת הודעת הביטול מהתובע – ניסתה הנתבעת לצמצם את דמי הביטול מול גורמים שונים בחברות התעופה, אך הדבר לא עלה בידי הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שמעתי ברוב קשב את טענות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, השתכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

ראשית, אין מחלוקת של ממש כי הודעת התובע בדבר ביטול השתתפותו – נמסרה לנתבעת בכתב, וזמן רב מראש. אין מחלוקת כי חיוב התובע בדמי ביטול בסך 47$ עבור כל נוסע – הוא חיוב כדין. המחלוקת נוגעת לחיוב התובע בגין כרטוס טיסות הפנים, בסך 305$ עבור כל נוסע.

התובע טוען למעשה כי הוטעה על ידי הנתבעת: כי בשיחה בעל פה עם נציגת הנתבעת לא צוין בפניו כי ישנה אפשרות שהנתבעת תכרטס את כרטיסי הטיסה בשלב מוקדם; כי דף ההנחיות שנשלח אליו לא מציין מה הם תנאי הביטול; כי התובע לא קיבל הודעה על כך שכרטיסי הטיסה כורטסו (וזאת בניגוד להתחייבות הנתבעת בדף ההנחיות שנשלח אליו); כי הנתבעת הבהירה שכרטוס של כרטיסי הטיסה לפני 21 ימים ליציאה לטיול – תיעשה רק במצב בו תבקש הנתבעת להבטיח את מחירי הטיסה מפני התייקרות צפויה במחירי הדלק, ואילו בפועל ביצעה כרטוס של כרטיסי הטיסה ללא קשר למחירי הדלק.

ככלל, התרשמתי לחיוב מעדותו של התובע, והלה הותיר רושם אמין ומהימן. התובע העיד אודות שיחות שערך עם נציגי הנתבעת, לא הסתיר או החמיץ פרטים, וניכר היה כי אינו מבקש להשחיר שלא לצורך את נציגי הנתבעת.

הנתבעת, מצידה, התמקדה – הן בטענותיה בכתב והן בעל פה - בשאלת הביטוח הרפואי שערך התובע או לא ערך, בניגוד להמלצתה. ייאמר כבר עתה – בטענותיה אלה החטיאה הנתבעת את העיקר. התובע אינו מחויב על פי תנאי ההתקשרות לערוך ביטוח רפואי המכסה בין היתר ביטול של הטיסה בשל מצב רפואי. כעולה מטופס הרישום ויתר החומר הכתוב שהוצג לעיוני - המדובר בהמלצה של הנתבעת לכל לקוחותיה, הא ותו לא. משאין בידי התובע כיסוי ביטוחי המכסה את ביטול הטיסה מטעמים רפואיים – נותר לבחון את תנאי ההתקשרות בין התובע לבין הנתבעת. תנאים אלו הם התוחמים את זירת המחלוקת.

טענותיה של הנתבעת בתגובה לטענות התובע - אינן משכנעות.

נציגות הנתבעת אשר שוחחו עם התובע – לא הובאו לעדות. באפשרותן היה לשפוך אור על המצגים בעל פה שהוצגו לתובע בטרם ולאחר שהתקשר עם הנתבעת. ניתן היה להבין מהן, לו היו מובאות לעדות, מדוע כורטסו כרטיסי הטיסה זמן כה רב מראש, מקום בו לא הייתה אינדיקציה או ציפיה לעלייה במחירי הדלק? ניתן היה להבין מעדותן, מדוע לא נשלחה לתובע הודעה על כך שכורטסו כרטיסי הטיסות הפנימיות, וזאת על אף התחייבות הנתבעת לעשות כן? התובע ידע לנקוב בשמן של הנציגות עימן שוחח. שמותיהן עלו עוד בטרם הוגש כתב התביעה, מהתכתבויות של התובע עם הנתבעת. ובכל זאת, הנתבעת בחרה שלא להביאן לעדות, וסיבותיה עימה. כידוע, מקום בו נמנע בעל דין מלהביא עדות רלבנטית המצויה בשליטתו, ואין בידו הסבר מניח את הדעת לכך – הנחת המוצא היא כי מחדל זו פועל לרעתו של אותו בעל דין. כך גם בענייננו.