ת"ק 3323-03-14 פורטנוי נ' רויף

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבע, מי שהינו בעל עסק לתיקון מכשירי טלפון ניידים, לשלם לה פיצוי בסך 4,500 ₪, שהם שוויו של מכשיר הטלפון הנייד שהיה שייך לה, ואשר נמסר לנתבע לתיקון, אך לא הוחזר לתובעת.

תחילתה של הפרשה בפנייה של התובעת לנתבע, ביום 7.2.14, לאחר שמכשיר טלפון נייד מסוג סמסונג גלקסי (להלן: "הגלקסי") שנרכש על ידה בחודש 7/12, בחנות מורשית של יבואן סמסונג, סאני תקשורת בע"מ (להלן: "היבואן"), לא נדלק.

הגלקסי שנמסר לתיקון, כנגד תשלום עלות התיקון בסך של 500 ₪, היה בצבע כחול וברשות התובעת קבלה המעידה על רכישת המכשיר בעלות של 4,000 ₪ וכן אישור, כולל ברקוד, של מס' הזיהוי (מספר IMEI) של המכשיר שנרכש על ידה.

בשלב ראשון, בעת שבעלה של התובעת בא לקבל את המכשיר המתוקן, נמסר לו מכשיר בצבע לבן, זאת מאחר והלה טען כי זה היה צבע המכשיר של אשתו. לטענת הנתבע המכשיר הלבן נמסר לתובע לאחר שהוחלפו בו רכיבים שונים. לאחר שהתברר כי בעלה של התובעת טעה בקשר לצבע הגלקסי שלה, הוא חזר לנתבע וביקש לקבל את המכשיר של התובעת, שהיה בצבע כחול. לבעלה של התובעת אכן נמסר מכשיר אחר, שהוא בצבע כחול, אולם משהגיע הבעל לביתם, התברר לתובעת שאין מדובר באותו מכשיר שנמסר על ידה משנוכחה כי המכשיר שהוחזר שרוט ואף נושא סימון של חב' פלאפון על גבו. בשלב זה, ולאחר שחילופי דברים לא הביאו להסדרת הענין, נתעוררה מחלוקת בין הצדדים, בגינה אף הזמין בעלה של התובעת את המשטרה למקום עסקו של הנתבע.

בסופו של יום נותרה התובעת עם מכשיר גלקסי כחול, המוגבל בפעולתו לעומת המכשיר שלה, ולטענתה אין מדובר במכשיר שלה שנמסר לנתבע אלא במכשיר אחר. טענה זו מבססת התובעת על העובדה כי מספר הזיהוי של המכשיר שהוחזר לה (מספר ה IMEI – להלן: "מספר הזיהוי"), איננו זהה למספר הזיהוי של הגלקסי שהיה ברשותה. בעוד שמספר הזיהוי של המכשיר שרכשה מזוהה במערכת הממוחשבת של היבואן, הרי שמספר הזיהוי המופיע על המדבקה בגב המכשיר שנמסר לה על ידי הנתבע, אינו מזוהה כלל במערכת של היבואן, דבר המעיד לטעמה, על כך שמדובר במכשיר שלא יובא ע"י היבואן ואינו המכשיר שלה.

לטענת הנתבע בהגנתו, המכשיר שהוחזר לתובעת הוא הגלקסי שהיא מסרה לו. לטענת הנתבע ברגע שמכשיר נמסר לו לתיקון, הוא מוכנס, יחד עם כל הרכיבים שלו לשקית ניילון וכך הוא מועבר למעבדה, ומוחזר ממנה. הנתבע הודה כי אינו מקיים רישום של מס' זיהוי של המכשיר שנמסר לתיקון, אלא רק מציין את מספר הטלפון (שכידוע אין בו לזהות את המכשיר – "הברזל", אלא רק את הקו).

לטענת הנתבע, אי התאמת מספר הזיהוי של המכשיר שהוחזר לתובעת לזה של המכשיר שנרכש על ידה, נובע מכך שבמהלך ביצוע התיקון נאלץ הנתבע (באמצעות מר פסקל העד מטעמו, שהוא מנהל המעבדה) לבצע החלפה של כרטיס הזיכרון הפנימי של המכשיר. הנתבע הציג מאמרים שונים המסבירים את המצב ביחס לתקלה שארעה בגלקסי (שהינה תקלה מוכרת בחלק מדגמי המכשיר) ואף הציג חוות דעת מטעמו התומכות בכך שבעת החלפת כרטיס הזיכרון הפנימי (שהינו חלק שנרכש שלא מהיבואן הרשמי אלא ניתן לרוכשו מיבוא מקביל בעיקר מסין) נוצר מצב של אי התאמה בין מספר הזיהוי הרשום על גבי המדבקה לבין מספר הזיהוי הפנימי. מספר הזיהוי הפנימי, המופיע על צד המכשיר, יהא מעתה מספר הזיהוי שנושא כרטיס הזיכרון המוחלף ולא יהא זהה למספר הזיהוי ה"חיצוני" המופיע על גבי המדבקה שבגב החלק הפנימי של המכשיר.

אלא שהסברו זה של הנתבע, גם בהנחה שהוא משקף את מצב הדברים בפועל, אין בו כדי לסייע לו כנגד תביעת התובעת. כפי שציינה התובעת בצדק בדיון בפני, מספר הזיהוי של המכשיר שהוחזר לה, ואשר נבדק על ידה במערכת היבואן, הינו מספר הזיהוי שעל המדבקה ולא מספר הזיהוי הפנימי. ברור לחלוטין, דווקא נוכח הסברי הנתבע, כי מספר הזיהוי על המדבקה אינו מושפע בדרך כלשהי מביצוע החלפת כרטיס הזיכרון, ולפיכך אין בהסבר הנתבע כל הסבר למעשה, מדוע על גבי המדבקה מופיע מספר זיהוי שונה מזה שהיה על הגלקסי של התובעת.

לאור זאת, שוכנעתי במידה הנדרשת במשפט אזרחי, ואף מעבר לכך, כי המכשיר שהוחזר לתובעת אינו מכשיר הגלקסי שנמסר על ידה לנתבע לצורך ביצוע התיקון, ומשכך התוצאה היא למעשה כי הנתבע איבד את הגלקסי של התובעת (קביעה שהיא בלשון המעטה לדעתי), וחובה עליו להשיב לה את ערכו.