אקוקה נ' אנדלמן ואח'

לפניי התנהל הדיון דיון בתביעת התובע לפיצוי בגין נזק לדלת שמאלית אחורית של רכבו.

העובדות, שאינן במחלוקת הינן אלה: רכב התובע חנה בימין כביש דו סטרי צר, דלת שמאל אחורית של רכבו נותרה פתוחה, לאחר שהוציא מהרכב ציוד, והוא עצמו עמד על המדרכה הימנית.

הנתבעת מס' 1, שנסעה בכביש, פגעה עם המראה הימנית של רכבה בדלת הפתוחה, ונגרם לדלת נזק של כיפוף קדימה. המראה ברכב הנתבעת נשברה ונפלה ממקומה.

המחלוקת הינה רוחב מפתח הדלת. התובע טוען כי סגר את הדלת וסבר שתיסגר עד הסוף, אך מתברר שנותר מרווח של כ-5-10 ס"מ. הנתבעת טענה בדיון כי הדלת היתה פתוחה יותר מכך, 30-40 מעלות.

לאחר ששמעתי את הנהגים המעורבים, ועיינתי בראיות, אני קובעת כי לשני הצדדים אחריות לתאונה.

אני מקבלת את גרסת התובע לפיה הדלת היתה פתוחה מעט, גרסה שאושרה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, בה נטען שוב ושוב כי התובע הותיר את הדלת מעט פתוחה (סעיפים 4-6 לכתב ההגנה) במיוחד הדגישה: "מכיוון שכאמור הדלת לא היתה פתוחה במלוא אלא מעט פתוחה ולאור היותו של הרחוב, רחוב צר, מראת הצד ברכב הנתבעת פגעה קלות בדלת הרכב" (סעיף 5 שם).

בדיון לפניי שינתה הנתבעת את גרסתה, וטענה כי הדלת לא היתה כמעט סגורה אלא קצת יותר פתוחה ממה שהתובע אומר. כשנדרשה על ידי לדייק בטענתה, העריכה כי הדלת היתה פתוחה ברוחב של 30-45 מעלות.

הנתבעת גם נכשלה בעדותה, עת טענה בתחילה כי נסעה בזהירות רבה, מהיכרותה את המקום והיותה אז בהריון מתקדם, וכי לא אמדה נכונה את המרחק בין דלת רכב התובע למראת הצד של רכבה. בהמשך לשאלותיי השיבה כי לא ראתה מספיק טוב עקב היות רכב התובע כהה והעובדה שלא עמד ליד הרכב, ובעצם הודתה כי הסיבה לכך שלא העריכה נכון את המרחק היא שהבחינה בדלת מאוחר מדי. בכך היא מחזקת את האמור בכתב התביעה לפיו נסעה במהירות ובצמוד מדי לרכבו.

התובע פעל בניגוד לתקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". גם השארת דלת פתוחה אינה כדין, וגורמת סיכון למשתמשים בדרך.

משהסכימו שני הנהגים כי רכב התובע עמד כך מספר דקות, ולא שינה מצב בעת מעבר הנתבעת, הרי שאחריותם של שני הנהגים שווה: התובע שלא התריע בפני הנהגת על הסיכון שיצר בכביש, והנתבעת שנסעה מהר מדי או בחוסר תשומת לב, קרוב מדי לצד ימין, ולא עצרה למרות שלא יכולה היתה לעבור ברווח שנותר (ראו למשל ת.ק. (חיפה) 5229-10-10 זידאן נ' אומנסקי, 25.1.11, פורסם בנבו).