כללי
לפני תביעה קטנה לתשלום הפסדים בסך של 9,320 ₪, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 1.7.12 (להלן: "התאונה"). בתאונה היו מעורבים רכבה של התובעת, מסוג "מאזדה", נהוג על ידה וטרקטור שביצע עבודות עפר, נהוג על ידי הנתבע 1. התאונה התרחשה עת נסעה התובעת ברחוב "באכר" בתל אביב, מדרום לצפון. בפתח הדברים, חשוב לציין שלושה עיקרים אלה: האחד, בהחלטה מיום 8.10.13, הורה כבוד השופט (בדימוס) גרניט על מחיקת הבעלים של הטרקטור ומבוטח הנתבעת 2 מכתב התביעה ועל צירופו של נהג הטרקטור, מר סמי אלקרען, כנתבע תחתיו. השני, הנתבע 1 לא התייצב לשני הדיונים שנערכו בפני, למרות שזומן כדין. השלישי, ביום 9.11.14 הגישה התובעת לעיוני מסמך המהווה, לטענתה, אישור הפסדים, על אף שאינו נושא חותמת של חברת הביטוח שלה. ביום 14.12.14, הגיבה הנתבעת 2, לתוכן המסמך שהגישה התובעת. לתגובתה צירפה הנתבעת 2 דרישה בכתב שקיבלה מאת המבטחת של התובעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ.
כיצד התרחשה התאונה?
בהתאם לטענות התובעת, כפי שפורטו בכתב התביעה וכפי שהועלו בדיון, התאונה התרחשה עת נסעה התובעת, מדרום לצפון ברחוב "באכר", בתל אביב. לפתע, טרקטור שביצע עבודות עפר, נהוג על ידי הנתבע 1, מר סמי אלקרען, יצא מן החצר אל הכביש, כאשר כף הטרקטור מורמת, פגע ברכב התובעת וגרם לנזקים ברכבה בצדו הימני. התובעת עתרה לקבלת הסכומים הבאים: ירידת ערך: 5,827.74 ₪, השתתפות עצמית בסך 1,620 ₪ ותשלום לשמאי מטעמה בסך של 1,281 ₪ (ראה מסמך מיום 9.11.14).
בהתאם לטענות הנתבעים, כפי שפורטו בכתב ההגנה, וכפי שהועלו בדיון, התאונה התרחשה עת הנתבע 1 ישב בטרקטור כשהוא אוכל כריך בהפסקת צהריים. לפתע הבחין הנתבע 1 בתובעת, כאשר היא מדברת במכשיר הטלפון הנייד בזמן נהיגה, ואינה שמה ליבה למתרחש בכביש.
בשל האמור, ובהיות רכב התובעת במרחק שני מטרים מטרקטור הנתבע 1, איבדה התובעת שליטה על רכבה ופגעה במזלג הימני של הטרקטור. הנתבעת 2 טוענת, כי ההפסד המוכח של התובעת הוא סך של 1,620 ₪ (המהווה החזר השתתפות עצמית וקימום), כאשר ירידת ערך בסך של 5,827 ₪ כבר שולמה לה על ידי חברת הביטוח שלה. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת, כי הסכום ששילמה התובעת לשמאי למה פילאס (סך של 1,281 ₪) הינו מנופח ומוגזם לכל הדעות, ומנוגד לכלל חובת הקטנת הנזק המוטל על התובעת. לבסוף טוענת הנתבעת 2, כי ככל שימצא בית המשפט כי התאונה נגרמה באחריותו הבלעדית של הנתבע 1, הרי שיש להשית את ההפסדים המוכחים של התובעת על הנתבע 1 בלבד. לדברי הנתבעת 2, מחיקת הבעלים של הטרקטור ומי שהינו מבוטחה מכתב התביעה, מנתקת את היריבות בינה לבין התובעת.
דיון והכרעה
דין התביעה להתקבל בחלקה. ראשית, אני מקבלת את גרסת התובעת, באשר לאופן התרחשות התאונה ודוחה מכל וכל את טענות הנתבעת 2 באשר לייחוס אחריות בלעדית לתובעת, לגרם התאונה. הנתבעת 2 לא טרחה לצרף לכתב ההגנה מטעמה, את ההודעה שמסר הנתבע 1 מיד לאחר התאונה, בו מפורטת גרסתו הראשונית. הנתבעת 2 גם לא עמדה על הוצאת צו הבאה כנגד הנתבע 1, על מנת שניתן יהיה להתרשם מצדקת גרסתו במסגרת עדות בבית המשפט. לא ברור על סמך מה טוענת הנתבעת 2 כי התובעת היא זו האחראית להתרחשות התאונה. כפי שציינתי לעיל, הנתבע 1 לא התייצב לדיונים שנערכו בפני, למרות שזומן כדין ואף לא הגיש כתב הגנה מטעמו. ברי, אם כן, כי אין בפי הנתבעת 2, כל גרסה באשר לנסיבות קרות התאונה. למעשה, גרסת התובעת באשר להשתלשלות האירועים, לא נסתרה ולא הופרכה, ואני מקבלת אותה במלואה. שנית, אינני סבורה, כי לא קיימת בענייננו יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2. אין חולק, כי במועד קרות התאונה, הנתבע 1 שימש כעובד של מבוטח הנתבעת, ונהג בטרקטור בזמן ביצוע עבודתו. במצב דברים זה, חובתה של הנתבעת, כמבטחת הטרקטור בו נהג הנתבע 1, לשפות צד שלישי בגין הפסדים שנגרמו לו בגין נזק רכוש לרכבו עקב התאונה.
בבואי להעריך את גובה הפסדי התובעת, אני מחליטה כדלקמן: אני מקבלת את רכיב התביעה שעניינו החזר השתתפות עצמית וקימום (סך של 1,620 ₪). אני מקבלת בחלקו את רכיב התביעה שעניינו החזר שכר טרחת השמאי פילאס. מן המסמכים שהוגשו עולה כי המבטחת של רכב התובעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, שילמה לתובעת סך של 420 ₪. עולה, אפוא, כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, להוסיף ולשלם לתובעת סך של 861 ₪. אינני מקבלת את רכיב התביעה שעניינו ירידת ערך לרכב (סך של 5,827 ₪). מן המסמכים שהגישה לעיוני הנתבעת 2 עולה, כי התובעת פוצתה על ידי המבטחת שלה, אליהו חברה לביטוח בע"מ, בגין ירידת הערך שנגרמה לרכבה. לא ניתן במסגרת תביעה זו, לקבל כפל פיצוי ולהיפרע פעמיים בגין אותו ראש נזק.
התוצאה