ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
|
31063-10-14
10/06/2016
|
בפני הרשם:
בנימין בן סימון
|
- נגד - |
תובע:
נחמיה קלפהולץ
|
נתבעים:
1. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ 2. צבי נפתלי פלומנבוים
|
פסק דין |
רקע
1.החל מחודש יולי 2013 נהג התובע לשכור מעת לעת רכב מחברת אלבר, באמצעות מתווך בשם צבי פלומנבוים. התובע טוען, כי חברת אלבר גבתה ממנו, במשך מספר חודשים, מחירים הגבוהים ממה שסוכם בינו לבין המתווך ועל כן הוא דורש, כי אלבר תשיב לו את ההפרשים בין הסכום שסוכם עליו לבין מה שנגבה בפועל.
2.חברת "אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ" (לעיל ולהלן: "הנתבעת" או "אלבר") הינה חברה העוסקת בין יתר עיסוקיה, בהשכרת רכבים, ופועלת ברישיון כחוק ובכפוף לפיקוחו של משרד התחבורה.
3.המתווך הוא צבי פלומנבוים (לעיל ולהלן: "המתווך") אשר משמש כמתווך לביצוע עסקאות השכרת רכבים מחברות השכרה ואשר שימש כמתווך בין התובע לבין אלבר.
טענות הצדדים
4.התובע טוען, כי החל מתאריך 19.7.13 השכיר רכב מאלבר בתעריף של 2420 ₪ לחודש כולל מע"מ. אלא שבמספר מועדים אלבר גבתה ממנו סכומים הגבוהים מסכום זה כדלקמן:
כך, ביום 19.8.13 חויב באמצעות כרטיס אשראי בסך 3774 ₪. לטענתו, פנה למתווך וזה האחרון הבטיח לזכות אותו בסך של 1354 ₪. ביום 17.9.13 חויב בסכום של 3646 בגין שכירת רכב, שוב פנה לסוכן ושוב זה הבטיח לזכותו בגין ההפרש; בין התאריכים 17.10.13 ועד ליום 15.1.14 חויב בכל חודש בסך של 2714 ₪ ; כן חויב בסך של 543 ₪ עבור שבעה ימים שבין 15.1.14 לבין 22.1.14 ואז החזיר את הרכב לאלבר. לטענת התובע, ההפרשים מסתכמים בסך של 3815 ₪.
5.ואולם, התובע מודה, כי הוא זוכה ע"י אלבר בסך של 899 ₪ ועל כן היא נותרה חייבת לו סך של 2,916 ₪ שנגבה ממנו ביתר . מכאן טוען התובע שהחברה חייבת לו סך של 2,916 בצירוף ריבית והצמדה מיום הגבייה. בנוסף, טוען שיש לחייב את אלבר בסך של 10,000 ₪ כפיצויים לדוגמה וזאת לפי חוק הגנת הצרכן.
6.לטענת הנתבעת, התובע שכר את הרכב בחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר הנחשבים לחודשים של התקופה החמה ומכאן מוצדקים דמי השכירות הגבוהים שנגבו בגין חודשים אלה. לטענת אלבר, המתווך פנה אליה והבהיר לה שהתובע סיכם עימו על מחיר אחיד שהינו 2420 ₪ כולל מע"מ, אלא שהיא אלבר מתנערת מהסכם זה, שכן נעשה שלא על דעתה. ואולם אלבר החליטה לזכות את התובע בסך של 899 ₪ המהווה את הפרשי מחירים לתקופה שבין אוקטובר 2013 - ינואר 2014.
7.המתווך מצידו טען, כי במשך התקופה שבמחלוקת באלבר הייתה הסכמה על כך שייגבה מהתובע המחיר המוסכם לרבות בעונה החמה (חודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר – להלן "העונה החמה") וכי פונקציונרים באלבר אישרו הסכמה זו באמצעות מיילים שהופנו אליו.
דיון והכרעה
8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוצגו לי ושמעתי את הצדדים אני סבור שדין התביעה להתקבל. להלן אנמק;
9.בין הצדדים שררו מספר מערכות חוזיות: מערכת חוזית אחת התקיימה בין המתווך ואלבר, מערכת חוזית שנייה שררה בין התובע לבין המתווך ומערכת חוזית שלישית - נתקיימה בין התובע לבין אלבר באופן ישיר.
10.דומה שאת עיקר ההתקשרות החוזית עם אלבר ביצע התובע דרך המתווך. מכאן יש לומר שהמערכת החוזית של התובע עם המתווך הינה בעלת חשיבות מרבית לענייננו. בעניין זה, לא מן המותר לומר, כי גרסת המתווך שהושמעה לפני, נראית כגרסה אמינה, קוהרנטית וכנה, שיש לסמוך עליה. המתווך הסביר, כי למעשה התובע התקשר עם אלבר דרכו לתקופה שנמשכה כשלוש שנים. לטענת המתווך, הבעיות עם אלבר התגלעו רק בתקופה האחרונה. הסיבה להתעוררות הבעיה בתקופה האחרונה נעוצה בכך, שחל שינוי במדיניות העסקית של אלבר: בעוד שלפני השינוי, הייתה ההתקשרות גמישה ופתוחה לשינויים, לאחר הרפורמה, הפכה מדיניות אלבר נוקשה וזאת במיוחד לנוכח הנחייה, לפיה, כל שינוי ממחיר מחירון חייבה טיפול של פונקציונר בחברה. לדבריו: