1.לפני תביעה כספית- נזיקית במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בנזקיו בסך כולל של 15,595 ₪ בגין עיכוב בטיסה, אי הגעת מזוודות ליעדן במועד, אובדן ימי חופשה ועוגמת נפש.
2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, התובע רכש מהנתבעת ארבעה כרטיסי טיסה מתל-אביב -לבנגקוק ליום 12 בספטמבר 2015 בשעה 21:35 עם טיסת קישור דרך איסטנבול, עבורו ועבור בני משפחתו. בהגיע התובע ובני משפחתו לשדה התעופה התבשרו, כי הטיסה תתעכב לפרק זמן של כשלוש שעות לערך תוך שצוין בפניהם, כי טיסת ההמשך מאיסטנבול לבנגקוק תתעכב בהתאמה מכיוון שעל הטיסה המעוכבת ישנם כ-100 נוסעים המיועדים לאותה טיסה. דא עקא, כי בעת שנחתו באיסטנבול התברר, כי טיסת ההמשך יצאה במועד המתוכנן ומשכך, התובע ובני משפחתו החמיצו אותה. כמו כן, נמסר להם, כי עליהם להמתין באיסטנבול כ- 17 שעות עד לטיסה הבאה. לאור זאת, התובעים נאלצו להמתין כ- 4 שעות נוספות בשדה התעופה עד שהוסדרו תנאי הלינה עבורם, זאת, ללא בגדים להחלפה, מזון וכן, נאלצו לשלם מכיסם הפרטי סך של 40$ למונית לצורך ההגעה למלון. התובע ובני משפחתו נאלצו ללון במלון ללא מזוודיהם ומשכך ללא בגדים להחלפה, ללא אמצעי היגיינה בסיסיים כגון מברשות שיניים ועוד. בנוסף בהגיעם ליעד, בנגקוק, התברר, כי הכבודה לא הגיעה עימם ומשכך, נאלצו הם, לאחר המתנה של מספר שעות נוספות בשדה התעופה, לעזוב את שדה התעופה ללא הכבודה, בגדים להחלפה וכו'.
3.נזקי התובע ובני משפחתו מסתכמים כדלקמן: סך של 3,000 ₪ עבור כרטיס בהתאם לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה ושינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 ( להלן – "חוק שירותי תעופה") ובסה"כ 12,000 ₪ ; השבה בגין אי מתן שירותי סיוע בהסעה משדה התעופה באיסטנבול למלון בסך 40$ (דולר ארה"ב); פיצוי בסך של 1,657 ₪ עבור רכישת פריטי ביגוד בסיסיים עד לקבלת מזוודותיהם; פיצוי בגובה של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש בעבור אובדן יום וחצי מחופשתם, עיכוב המזוודות, אי היידוע בדבר זכאותם לפיצוי, הלנת המשפחה בחדר קטן אחד במלון באיסטנבול. סה"כ סך של 15,595 ₪.
4.אליבא דגירסת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנתבעת הינה חברת התעופה הלאומית של טורקיה וחברה בארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א. על הצדדים חל בישראל "חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן: "חוק התובלה"). הנתבעת מציינת את סעיף 10 לחוק התובלה וטוענת, כי מכוח סעיף זה לא קמה לתובע עילת תביעה כלשהי כנגד הנתבעת שכן נהגה ללא דופי וללא התרשלות או פזיזות. הנתבעת מציינת, כי הטיסה מתל אביב לאיסטנבול התעכבה נוכח העובדה, כי ביום הטיסה הטייס חש ברע ופונה למרפאה בשדה התעופה בנתב"ג, ומשכך הובהר, כי לא יוכל להטיס את המטוס חזרה לאיסטנבול. על כך עודכן מנהל התחנה של הנתבעת ששלח בטיסה הראשונה שיצאה לישראל טייס מחליף. לאור תקלה זו, נוצר עיכוב של שלוש שעות ו-17 דקות. הנתבעת טוענת, כי בנסיבות בלתי צפויות שאירעו, נהגה במקצועיות ומיומנות ובמהירות ראויה. עוד מציינת הנתבעת, את סעיף 19 לאמנת מונטריאול הקובעת, כי "המוביל לא יהיה אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור אם יוכיח שהוא ועובדיו ושליחיו נקטו בכל האמצעים ..כדי למנוע את הנזק.." ומכוח האמור, טוענת הנתבעת, כי נקטה באופן סביר באמצעים למניעת הנזק בכך שראתה להזעיק כבר בטיסתה הבאה טייס מחליף. הנתבעת מאשרת, כי במקרה של ביטול טיסה בנסיבות לא מזכות התובע אכן זכאי לפיצוי כספי בסך מקסימלי של 3,000 ₪ לכרטיס. דברים דומים קבע המחוקק בישראל בסעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה, המעניק למוביל האווירי הגנה מוחלטת במקרה שביטול טיסה הנובעת מנסיבות שלא היו בשליטתה. הנתבעת טוענת, כי לאחר הנחיתה באיסטנבול ראתה להעניק לתובע ובני משפחתו, על חשבונה, לינה ומשכך אין להכיר בנזק הנטען בגין אובדן לילה במלון בבנגקוק הואיל והתובע לא שילם פעמיים. בנוגע למקום הישיבה מציינת הנתבעת, כי התובע ובני משפחתו קיבלו טיסה חלופית על בסיס מקום פנוי שכן מרבית המקומות היו מוזמנים לנוסעים אחרים. בהתייחס לכבודה מציינת הנתבעת, כי בטרם תתגבש זכותו של התובע לפיצוי נזק כתוצאה מהאיחור במסירת הכבודה, על התובע חובה מוקדמת למסור לנתבעת מחאה בכתב בתוך 21 ימים מהמועד בו נמסרה לו הכבודה, ומשלא עשה כן, לא תשמע כל תביעה כנגד המוביל. עוד טוענת הנתבעת, כי מסרה את הכבודה באיחור של יום אחד בלבד ומיום זה חל על התובע למסור מחאתו בתוך 21 יום לכל המאוחר ומאחר שהתובע לא פנה במועד הקבוע, דין תביעתו לעניין זה להידחות על הסף, שכן ההלכה הפסוקה, כי יש ליתן להוראות האמנה פירוש דווקני ולא ניתן להתעלם מדרישת הזמן. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, תביעת פיצוי בגין ראש נזק לא ממוני מנוגדת לסעיף 10 לחוק התובלה, לפיו, "לא תשמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זו תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת". אשר לרכיב עוגמת הנפש, בתאריך 23.12.14 קבע ביהמ"ש השלום ברמלה בת.א. 28128-10-13, שמואל גאלי ואח' נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, "הסיפא בסעיף 29 לאמנה מדגישה כי: "פיצויים עונשין, פיצויים לדוגמא או כל פיצויים אחרים שאינם להשבה לא יהיו ברי תביעה בכל תביעה כאמור" העולה מן האמור שאין לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש. דברים דומים קבע ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בר"ע 8927/94, אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' בן ישי אהרון , שם דחה בית המשפט פיצוי שנפסק על ידי בית משפט השלום ברחובות בגין עוגמת נפש בסך 1,500 ₪.
5.בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים, ביום 19.1.17 שבו הצדדים על טענותיהם.
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי:
6.1עיקר המחלוקת הנעוצה בין הצדדים בתיק שבפניי נסובה סביב טענת התובע, כי מדובר באיחור של למעלה מ-8 שעות כאשר משמעות הדבר, כי עסקינן ב"טיסה שבוטלה" כמשמעותה בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב -2012 (להלן: "החוק") המזכה אותו ואת בני משפחתו בפיצוי הקבוע בסעיף 3(א)(4) תוספת ראשונה. כן דורש התובע פיצוי בגין נזקים נוספים שנגרמו לו בעקבות האיחור המשמעותי בטיסה ובמסירת הכבודה לידיו שכלל הוצאות בגין רכישת ציוד הכרחי, הפסד עלות לילה במלון ועוגמת נפש. מנגד, טוענת הנתבעת, כי אומנם מדובר ב"טיסה שבוטלה" והתובעים זכאים, לכאורה, לפיצוי לפי חוק שירותי תעופה ואולם, לשיטתה חל הסייג הקבוע בסעיף 6(ה) לחוק בנסיבות חריגות בהן הנתבעת עשתה כל אשר ביכולתה להעמיד טייס מחליף דאגה לשכן את התובע ובני משפחתו במלון ולטיסה חלופית מאיסטנבול לבנגקוק. אשר לכבודה, טוענת הנתבעת, כי טענות התובע לאיחור בהגעת הכבודה התיישנה בנסיבות שלא הוגשה תביעה בגין הכבודה בתוך המועד הקבוע באמנת מונטריאול.
6.2אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לבסיס העובדות העיקריות, לפיהן התובע ובני משפחתו רכשו טיסות מישראל לבנגקוק עם טיסת קישור מאיסטנבול, וכי הטיסה מתל-אביב לאיסטנבול התאחרה בכשלוש שעות, דבר שגרם להחמצת טיסת הקישור. אין גם מחלוקת על כך שבפועל הגיעו התובע ובני משפחתו ליעדם באיחור ניכר העולה על פרק הזמן הקבוע בחוק לצורך זכאותם. המועדים המדוייקים הן של תוכנית הטיסה והן של הטיסות בפועל לא צויינו בכתבי הטענות כדבעי. כאמור, המחלוקת היא בשאלה האם חל על המקרה דנא חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב -2012 (להלן: "החוק"), והאם התובע ובני משפחתו, זכאים לפיצוי על פי התוספת השלישית לחוק וכן לפיצוי על נזקיהם בגין האיחור בהגעתם ליעד.
6.3אין חולק, כי התובע הזמין טיסה מישראל לבנגקוק עם טיסת קישור מאיסטנבול - כעסקה אחת. שתי הטיסות אורגנו על ידי הנתבעת והיא זו שקבעה את טיסת הקישור כאשר נקודת המוצא של הטיסות הייתה ישראל ויעדה הסופי, בטיסת החזרה, הייתה ישראל. סעיף 1 לחוק מגדיר טיסה כ- "טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים". על כן, משנקודת המוצא של כרטיסי טיסת התובע ובני משפחתו שנרכשו כעסקה אחת הייתה בישראל, חל החוק ואין נפקות באם הטיסה שיצאה מישראל כוללת עצירות ביניים או אם העיכוב היה במקטע אחד או בשניהם.