בפניי תביעה כספית.
התובע טען בתביעתו כי ביום 4.4.14 היה חשבונו המתנהל בנתבעת ביתרת זכות של כ-180,000 דולר. לאחר שרכש ביום 4.4.14 באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת (להלן: "אתר האינטרנט") מניות בחו"ל במט"ח בסך כולל של כ-130,000 דולר, החליט לבצע רכישת מניות נוספת באמצעות אתר האינטרנט, ואכן ביום 4.4.14 ביצע רכישת מניות נוספת בחו"ל במט"ח באמצעות אתר האינטרנט בסך של - 250,000 דולר. התובע טען כי את רכישת המניות במט"ח בחו"ל בסך של - 250,000 דולר ביצע בטעות, טעות שלו בלבד בחישוב, שכן בחשבונו בבנק הנתבעת לא עמד לזכותו סכום זה של - 250,000 דולר ולכן, משגילה טעותו כעבור 5-10 דקות מעת רכישת המניות האמורה בסך של - 250,000 דולר, מכר מניות בשווי של - 200,000 דולר והותיר בידו מניות בסך של - 50,000 דולר בלבד.
לטענת התובע, הרי אף אם טעה הוא שעה שרכש מניות באמצעות אתר האינטרנט בסכום שמעבר לסכום שעמד לזכותו בחשבונו המתנהל בנתבעת אותה עת, הרי שהנתבעת לא היתה אמורה לאשר לו רכישת מניות אלו באשראי, שכן הוא, התובע, לא חתם ולא סיכם עם הנתבעת דבר באשר למסגרת אשראי לחשבונו בעו"ש דולרי המתנהל בסניף הנתבעת ואין לו עם הנתבעת כל הסכם לחריגה כספית מחשבונו. משכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת להחזיר לו את סכום הפרש העמלות שבין רכישת המניות שבצע בסך של – 250,000 דולר ומכירת חלקן בסך של – 200,000 דולר שבהם חויב על ידי הנתבעת בסך של 2,000 דולר כשווים בש"ח וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי כספי בסך של – 1,000 דולר, כשווים בש"ח, המהווה את ההפרש שבין שער עלות קניית המניות בסך של – 250,000 דולר שביצע בטעות לבין שער מכירת חלק מאותן המניות בסך של – 200,000 דולר שכן שער זה השתנה לטענתו לחובתו ולא לזכותו, והכל בצרוף הוצאות ובסך הכל עתר לחייב את הנתבעת בתשלום סך של – 7,313 ₪ בצרוף ריבית הפרשי הצמדה והוצאות.
הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובע בציינה כי בין אם היתה לתובע מסגרת אשראי בחשבונו ובין אם לאו, אין הבנק, הוא הנתבעת, אחראי לפעולות שבוצעו על ידי התובע על פי שיקול דעתו הבלעדי. הוסיפה הנתבעת, כי הסכם מסגרת אשראי בין בנק ללקוח נותן ללקוח אשראי בחשבון ולמסגרת אשראי זו מחויב הבנק ואולם אין זה אומר שבמידה והלקוח חורג ממסגרת זו הוא לא חייב לשלם לבנק את הכספים המגיעים ממנו לבנק וכי הבנק לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הלקוח שכן חריגה ממסגרת אשראי הינה הפרת התחייבות מצד הלקוח, הוא התובע, כלפי הבנק, הנתבעת. הוסיפה הנתבעת כי בעניינו של התובע, אין מחלוקת כי פעולת רכישת המניות בשווי של – 250,000 דולר נעשתה בטעות על ידי התובע, דבר שהוא מודה בו במפורש, והנתבעת אינה נושאת באחריות זו על כל הכרוך בכך ומשכך – עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה.
בעדותו בבית המשפט ציין התובע הדברים הבאים:
"אני לקוח של הנתבעת. אין לי חשבון שבו ניתן לי אשראי כלשהו. אני שנים עובד באופן שהחשבון בבנק שלי ביתרה חיובית. אני כללית רוכש מניות בחו"ל במטבע חוץ ונותן הוראות לכך באופן עצמאי דרך האינטרנט. בתאריך 4/4/14 יתרת הזכות בחשבון העו"ש הדולרי שלי הייתה 180,000 דולר. אני רוצה להסביר, שלהבדיל מרכישת מניות בארץ, ברכישת מניות בחו"ל אין אדם יכול לנקוב בסכום כדי לציין את שווי הרכישה הכוללת אלא במספר המניות שרצונו לרכוש, ולכן האדם שרוצה לרכוש מניות בחו"ל בדולרים שעה שהוא רוכש את המניות באופן עצמאי דרך האינטרנט, חייב לדעת בדיוק באיזה מצב נמצאת יתרת החשבון שלו בעו"ש כדי לרכוש את המניות. הרוכש צריך לחשב כמה מניות הוא יכול לרכוש בהתאם לסכום שיש ברשותו בחשבון העו"ש הדולרי שלו ובהתאם למספר המניות שהוא רוצה לרכוש וערכן. ביום 4/4/14 רציתי לרכוש באותו יום ברכישה עצמאית דרך האינטרנט 4 מניות, בסכום של עד 180,000 דולר. תחילה רכשתי 3 מניות בסכום כולל של כ- 130,000 דולר והמניה הרביעית שרציתי לרכוש אותה ב- 50,000 דולר, אז טעיתי באפס אחד במספר המניות שרציתי לרכוש באותה מסגרת של רכישת המניה הרביעית ורכשתי מניה רביעית בסכום של 250,000 דולר, במקום 50,000 דולר. אני במקום לרשום שער מניה של 5 דולר, לפי מיטב זכרוני רשמתי שער מניה של 50 דולר או משהו כזה. בחישוב שלי עצמי שעשיתי כך זה יצא לי בטעות, וכשגיליתי זאת אחרי 10 דקות או 5 דקות מהרכישה שטעיתי ובמקום לקנות מניה ב- 50,000 דולר רכשתי את המניה ב- 250,000 דולר, אז מיד מכרתי את המניה ב- 200,000 דולר כדי להישאר ב- 50,000 דולר. עשיתי זאת, כאמור, משום שלא היה לי בחשבון סכום כזה של 250,000 דולר אלא היה לי סכום כולל של 180,000 דולר, כפי שציינתי קודם. אני פניתי לנתבעת וסיפרתי להם את מה שקרה ורציתי שהם יחזירו לי את סכום העמלות שהם גבו לי על רכישת מניה של 250,000 דולר ומכירתה ב- 200,000 דולר, שכן השארתי מניה ב- 50,000 דולר. כלומר, רציתי רק את ההפרש בעמלות שבין הרכישה שלי ב- 250,000 דולר ומכירת המניה ב- 200,000 דולר משום שהבנק לקח ממני עמלות על כך בסכום של כ- 2,000 דולר, ואני גם רציתי שהבנק יפצה אותי גם על ההפרש שבין עלות קניה לעלות מכירה של המניה כי כנראה השער השתנה לרעתי ולא לטובתי וההפרש היה כ- 1,000 דולר. הנתבעת סירבה לשלם לי את הסכומים שדרשתי וגם ציינה בכתב ההגנה מה היה קורה אם השער היה משתנה לטובתי ולא לרעתי. דהיינו, אם הייתי מרוויח בעלות שבין הקניה למכירה, האם גם הייתי מחזיר לבנק את מה שהרווחתי, ואני אומר שזה לא עיסוקי. מה שקרה זה דבר שקרה לי פעם ראשונה ב- 20 שנה שטעיתי, והבנק נתן לי כספים לרכוש מניה ב- 250,000 דולר למרות שלא ביקשתי אשראי והבנק לא היה צריך לאשר לי את הרכישה של המניה ב- 250,000 דולר. אני מפנה לכתב ההגנה של הנתבעת לסעיף 12, שם הנתבעת מציינת שהייתה לי מסגרת אשראי בתיק ניירות הערך בסך של 500,000 דולר, ואני אומר שמעולם לא היה לי דבר כזה ומעולם לא שילמתי על מסגרת אשראי בתיק ניירות ערך. צירפתי לתביעה שלי את המסמכים כדי להראות שמסגרת האשראי שלי היא אפס כי לא רציתי לשלם שום עמלה לבנק. הייתה לי מסגרת פעילות בניירות ערך בנתבעת, אבל מסגרת פעילות אינה מסגרת אשראי. אני מסביר שמסגרת פעילות זה משהו כמו מסגרת לתמונה. מסגרת פעילות זה בניירות ערך זה סכום הכספים שהבנק מרשה לך לפעול במשך יום בכספים שלך ולא במסגרת אשראי. מסגרת אשראי זה כספים שהבנק מעמיד כספים שלו, של הבנק, לרשותך. המילה היחידה המקשרת בין שני הדברים היא "מסגרת", אבל לא הייתה לי מסגרת אשראי. לגבי מסגרת פעילות בניירות ערך, זה לא אומר שהבנק יכול להגיד לי כמה כסף להוציא מתוך החשבון שלי, אלא הסבירו לי שבתחילה נתנו לי מסגרת פעילות של 50,000 דולר ואני אמרתי שאני לא רוצה מסגרת פעילות כל כך נמוכה כי אני פועל בכספים הרבה יותר גבוהים, אז הם שאלו אותי כמה אני רוצה ואמרתי ש- 500,000 דולר זה בסדר מבחינתי. כלומר, זה לקנות ולמכור באותו יום מניות מתוך החשבון שלי, וזה מה שהם נתנו לי. אני שואל, אם הייתי במינוס של 200,000 דולר, איזו ריבית היו לוקחים ממני? הרי לא סיכמו איתי איזה ריבית הייתי משלם וגם לא נתתי בטחונות.
הסבירו לי שהמחשב שלהם ואני לא הבנתי כל כך, שזה מסגרת אשראי. הם אומרים שהם נתנו לי מסגרת אשראי ואני אומר שהם משקרים כי זה לא מסגרת אשראי אלא זה מסגרת פעילות. אני אומר שבמסגרת פעילות אני יכול לפעול בחשבון שלי באופן עצמאי, אבל הבנק רק מפקח על זה כדי שמישהו זר או משהו כזה לא יוכל אולי להיכנס לחשבון שלי, בעצם אני לא מבין כל כך מה פירוש הדבר. אולי הנתבעת יכולה להסביר את זה כי שם דבר לא כתוב ואני לא יודע מה זה מסגרת פעילות. כך אמרו לי וזה מה שהבנתי. בכל מקרה, מסגרת אשראי לא הייתה לי. לכן אני מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לי את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות. אני גם רוצה להוסיף, שהנתבעת כותבת בכתב ההגנה שאני מנסה בתום לב לנצל את הכיס העמוק של הבנק, ואני רוצה לומר שהבנק לקח מהעו"ש שלי כשאני בחשבון זכות את העמלות וזה כשהוא הכניס את ידו העמוקה לכיס שלי, וכשאני מבקש להחזיר לי את העמלות שלקחו, אז הבנק מתבטא כלפיי במילים שלא נעימות כאילו אני מנסה לנצל את הכיס העמוק של הבנק ואני לא עושה זאת".
העד מטעם הנתבעת, חיים קרסו, ציין בעדותו בבית המשפט הדברים הבאים:
"אני מנהל סניף בנק מזרחי טפחות כפר-סבא, שהיא הנתבעת בתיק זה. כפי שהוצגו הדברים בהגנת הנתבעת שהוגשה בתיק זה, לתובע, שהיה לקוח של הבנק, הייתה מסגרת פעילות יומית בניירות ערך זרים בגובה של 500,000 דולר וכדי להסביר, אני מציין שגובה המסגרת נקבע לפי גודל תיק ניירות הערך של הלקוח המצדיק את גובה מסגרת הפעילות היומית. התובע, ואני בטוח בהיכרותי אתו, ביצע את הפעולה של רכישת מניה ב- 250,000 דולר במקום ב- 50,000 דולר כפי שהוא ציין בטעות, לפי דבריו, ואני מאמין לו. המערכות של הבנק לא סגרו את הפעולה בגין כך שהוא היה בתוך המסגרות המאושרות לו לפעילות יומית מימים ימימה ולכן הפעולות של התובע בוצעו כפי שהוא הקיש אותן במחשב, שכן הוא ביצע את רכישת המניות באופן עצמאי באינטרנט. התובע עלה על טעותו לפי רישומי הבנק כחצי שעה אחרי שהוא ביצע את הרכישה של המניה, וזה לא משנה אם זה היה 5 דקות או 10 דקות לאחר רכישת המניה כשהוא גילה את הטעות של עצמו. מה שקובע הוא שער המניה בעת המכירה. השיעור בשער המניה גרם להפסד של 1,280 דולר, ובנוסף, נגבו עמלות בגין כל הפעולות ע"ס 526 דולר. סה"כ 1,806 דולר שבהם חויב התובע כדין. התובע פנה לבנק בבקשה כי נחזיר לו את יתרת ההפסד המדוברת. לאור דבריי, אנו מגלים כי הבנק לא טעה בדבר ואין מקום לכן להחזיר סכום כלשהו לתובע, אך לאחר התייעצות עם הגורמים הממונים בבנק, ולאור טיב הלקוח, הצענו לו להחזיר לו אך ורק את העמלות בגין הפעולות המדוברות. דהיינו, את הסך של 526 דולר, אך התובע סירב לכך וביקש את מלוא הסכום. הנתבעת טוענת כי במקרה הנדון התובע, כתוצאה מרכישת המניה ומכירתה, הפסיד סכום מסוים כי ערך המניה ירד באותו פרק זמן של כמחצית השעה בין הקניה והמכירה, והנתבעת שואלת האם במקרה שהמניה ערכה היה עולה בין אותו פרק זמן של כמחצית השעה בין הקניה והמכירה, התובע גם היה נוקט באותה דרך שהוא נוקט שעה שהמניה שלו ירד ערכה, והנתבעת לא סבורה שבמקרה שהיה רווח בין הקניה והמכירה של אותה מניה היה מגיע המצב לידי הגשת תביעה לבימ"ש על ידי התובע, שהיה מרוויח".