סעדיאן נ' מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ

1.לפני תביעה קטנה על סך 30,000 ש"ח שעניינה פיצוי בגין איחורי אוטובוסים שמפעילה הנתבעת. זוהי התביעה השנייה שמגיש התובע נגד הנתבעת באותו נושא (התביעה הקודמת נדונה בבית משפט זה בפני כב' הרשם א' לכנר, ת"ק 70026-09-16).

2.בפתח פסק-הדין יצוין כי התובע לא מילא בטופס הגשת התביעה את ההצהרה, האם הגיש השנה בבית משפט זה יותר מחמש תביעות. בפתח הדיון השיב התובע לשאלת בית המשפט, כי הגיש בשנת 2017 שלוש תביעות קטנות ברחבי המדינה. אולם, בירור עם מזכירות בית המשפט העלה כי התובע הגיש בשנת 2017 תשע תביעות קטנות בבתי משפט שונים. חרף האמור, לא מצאתי מקום להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט שלום, והתביעה נשמעה לגופה (ראו, סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

3.טענות התובע מועלות בכתב התביעה בעיקר באופן כללי. התובע טוען כי הוא משתמש בשירותיה של הנתבעת באופן קבוע, וכי מספר רב של פעמים האוטובוס מגיע באיחור. התובע שלח לנתבעת מכתבי תלונה רבים עד מאוד לגבי נסיעות ספציפיות, ואלו צורפו לכתב התביעה. בגוף כתב התביעה מצוינים שני מקרים ספציפיים בלבד של איחורים בהגעת האוטובוס (סעיפים 15-14 לכתב התביעה). התובע לווה בעדה שתמכה בטענותיו. יצוין כי ביום 14.12.2017 הגיש התובע לתיק בית המשפט מכתבי תלונה נוספים ששלח לנתבעת.

4.מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע נתפס מספר פעמים נוסע באוטובוס ללא כרטיס נסיעה תקין, וכי הוא מוכר היטב לפקחיה. עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע נוהג להשתמש בכרטיסי "רב קו" אשר אינם שלו, לרבות בכרטיסים המקנים הנחה שלה התובע אינו זכאי. בדיון טענה נציגת הנתבעת כי תביעתו של התובע היא חלק ממסע נקם שבו החל לאחר שנתפס בקלקלתו על-ידי הפקחים. הנתבעת מוסיפה כי היא מקפידה להשיב לכל פניותיו הרבות של התובע, וכי הוצעו לו מספר פעמים שוברי נסיעה בחינם בגין תלונותיו, וזאת גם במקרים שלגביהם הייתה סבורה הנתבעת שמדובר בתלונה שאינה מוצדקת. לגופו של עניין, הנתבעת טוענת כי ברוב המקרים שאליהם מתייחסים מכתבי התלונה שהגיש התובע, לא היה איחור בנסיעה כלל או שמדובר היה באיחור זניח של דקות ספורות בלבד. לתמיכה בטענותיה צירפה הנתבעת תדפיסי GPS של נסיעות האוטובוסים הנזכרים במכתבי התלונה הרבים. הנתבעת טוענת עוד כי אין היא אחראית לזמני ההגעה של האוטובוס לתחנות ביניים, שכן הדבר מושפע מגורמים שאינם בשליטתה, כגון עומסי תנועה, עבודות בדרך וכדומה.

5.מצאתי כי דין התביעה להידחות.

6.אכן, בתי המשפט הכירו בפסיקת פיצוי בשל איחורים בתחבורה הציבורית והפרת חברות המפעילות תחבורה ציבורית את הרגולציה החלה עליהן ואת תנאי רישיונן. פיצוי זה נועד הן לשם הטבת הנזק שנגרם לנוסע, הן לשם הרתעה והכוונת התנהגותן של אותן חברות (להרחבה ראו, ת"ק (ת"א) 54922-11-15‏ חליפה נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ (21.3.2016); וכן ראו, ת״ק 55931-02-17 שכטר נ׳ אגד אגודת שיתופית לתחבורת בישראל בע״מ (27.7.2017), והאסמכתאות שם). כפי שנפסק, "יש לראות בחומרה מצב שבו אוטובוס אינו מגיע במועד הקבוע. תחבורה ציבורית אמורה להיות אמינה, מהימנה ולשרת את הצרכנים לפי תנאי הרישיון" (רת"ק (מחוזי ת"א) 3759-08-17 בלזם נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (8.8.2017)). עם זאת, לטעמי בנסיבותיו של מקרה זה אין הצדקה לפסיקת פיצוי כפי שהתבקש.

7.בכתב התביעה מופיעות טענות כלליות בדבר איחורים נטענים בנסיעות שמבצעת הנתבעת. מעבר לכך, לכתב התביעה צורפו מכתבי תלונה רבים שהתובע שלח לנתבעת. באחת התלונות הלין התובע על קו אוטובוס מס' 247 שאיחר לטענתו מידי יום ביומו במשך חודש שלם, החל מיום 15.5.2016 ועד יום 15.6.2017, 20 דקות בכל פעם. הנתבעת הגישה תדפיסי GPS לגבי הנסיעות הרבות שעליהן התלונן התובע וכן ריכזה את הדברים בטבלה (מוצגים מ/2 ו-מ/3). יצוין, כי התרשמתי מהסברי נציגת הנתבעת 1 במהימנות הנתונים שהוצגו ושרוכזו בטבלה. מטבלה זו ומהסברי הנתבעת עולה כי מתוך הנסיעות המדוברות הרבות, בחלק ניכר מהן האוטובוס החל בנסיעתו בזמן או באיחור של דקות ספורות בלבד. עבור נסיעות רבות שבהן נטען לאיחור של 20 דקות, התברר מהראיות שהציגה הנתבעת שלא היה איחור כלל או שהאיחור היה זניח. ביתר פירוט, מתוך 36 נסיעות, בשמונה נסיעות היה איחור של עשר דקות ומעלה. מתוך שמונה נסיעות אלו, בשש נסיעות היה איחור של בין 15 ל-20 דקות. נציגת הנתבעת הסבירה בדיון שעל-פי מדדי משרד התחבורה, עיכוב של עד 10 דקות אינו נחשב ל"איחור" בכל הנוגע לסנקציות שמשרד התחבורה מטיל על הנתבעת, וזהו שיקול שניתן להתחשב בו. באשר לשני מקרים התובע התייחס לנסיעה של אוטובוס שהנתבעת טענה כי אינה קיימת, וטענת הנתבעת מקובלת עלי. מספר פעמים האוטובוס לא יצא כלל בשל בעיה תפעולית של הנתבעת, אולם התובע הבהיר בדיון שאינו תובע פיצוי בגין נסיעות שבוטלו מטעם זה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 3-2).

8.שתי הטענות הקונקרטיות היחידות המופיעות בכתב התביעה מפורטות בסעיפים 15-14 לו. שני מקרים אלו נוגעים לטענה לאיחור של אוטובוס בהגעתו לתחנת הביניים. בסעיף 14 לכתב התביעה נטען כי האוטובוס הגיע לתחנת הביניים שבה המתין התובע בשעה 14:12, בעוד שהיה עליו להגיע לתחנה, לפי הטענה, תוך 10 דקות מזמן יציאת האוטובוס מהתחנה, היינו, בשעה 13:55. מדובר באיחור נטען של 17 דקות. הנתבעת טענה בדיון, ובצדק, שבכתב התביעה לא צוין התאריך של נסיעה זו. אולם ניתן ללמוד על התאריך המדובר מכרטיס הנסיעה שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, והוא 20.6.2017.

הדוגמה הקונקרטית השנייה מצויה בסעיף 15 לכתב ההגנה, שם מדובר בנסיעת אוטובוס מיום 28.6.2017 שיצא כנטען מתחנת המוצא בשעה 23:30, והגיע לתחנת הביניים בשעה 00:10, במקום ב-23:41, היינו איחור של כחצי שעה.