אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> לבדב ואח' נ' יקיר ואח'

לבדב ואח' נ' יקיר ואח'

תאריך פרסום : 05/04/2017 | גרסת הדפסה

ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
29406-02-16
28/03/2017
בפני הרשם הבכיר:
ניר נחשון

- נגד -
התובעים:
1. מיכאל לבדב
2. גאורגי בקלו
3. מיכאל צ'קין

הנתבעים:
1. אלי יקיר
2. נירה יקיר
3. עיזבון המנוח מנחם גרוס ז"ל
4. צד ג' : חברת הגיחון בע"מ
5. נציגות הבית המשותף קינג ג'ורג' 14

פסק-דין
 

 

מבוא: 

 

1.לפניי תביעה כספית, על-סך 27,742 ₪, במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעים בגין נזקים כספיים שנגרמו להם במהלך תקופת השכירות, בשל העובדה, כי נאלצו לשאת בתשלום חיובי מים גבוהים בעקבות ליקויים שנפלו בתשתית צנרת המים בבניין מגוריהם. נוכח ניהול התובענה בהליך של תביעה קטנה ובהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

 

פרשת התביעה בקצירת האומר:

 

2.התובעים היו במועדים הרלוונטיים לתביעה דיירי דירה 19 בקומה 3 בבניין ברח' קינג ג'ורג' 14, ירושלים (להלן: "הדירה"), אותה שכרו מהנתבעים 2-3. לטענתם, במהלך התקופה שבין 01.04.2013 ועד 27.10.2013 נגרמו להם נזקים כלכליים עקב תקלה שהתרחשה בתשתית אספקת המים של הבניין, אשר גרמה לדליפת מים וכתוצאה מכך נאלצו לשאת בתשלום חיובי מים גבוהים מצריכת המים שצרכו.

 

3.אליבא דגרסת התובעים, חיובי המים הגבוהים נגרמו בעקבות תשתיות לקויות בבניין אשר בהתאם להסכם השכירות הדבר מצוי באחריות ישירה של בעלי הדירה וכן עקב טיפול רשלני בבעיה מצד בעלי הדירה ונציגם, הנתבע 1. כן מוסיפים התובעים וקובלים על כך, כי במושכר לא בוצעה הפרדת מדידה ובמצב דברים זה, נאלצו הם לצרוך מים ישירות מן הצינור הראשי של הבניין ושומת שיעור ההיחסי עבור דירתם הייתה נעשית על בסיס הערכה של חברת המים, דבר שלשיטתם גרם לחיובי יתר.

 

4.במהלך סוף חודש דצמבר 2012, כאשר קיבלו התובעים את המים, הבחינו בחיובים לא סבירים המסתכמים ב-3,482 ₪ בעבור תקופת החיוב האחרונה ולאחר שסרקו את הדירה ולא גילו דליפה, פנו לנתבע 1 ולנציג ועד הבית, מר עירן שחל, כיוון שסברו כי הבעיה מקורה בצינורות הבניין. מר שחל השיב להם, כי הם אינם הראשונים שפונים אליו לגבי הנזילה וכי לדעתו אין זה מתפקידו של ועד הבית לתקנה. אף הנתבע 1 הודה בפני התובעים, כי מדובר במים מוגזם ומסר, כי יטפל בנושא מול ועד הבית. כן פנו התובעים במקביל לחברת "הגיחון" אשר טענה, כי מדובר בטעות בקריאת מונה וכי חובם יקוזז בהבא. ואולם, בחודש פברואר 2013 קיבלו התובעים חדש מחברת "הגיחון" על סך כמה אלפי שקלים ובנוסף דרישה לתשלום ההקודם. שוב פנו התובעים לנתבע 1, אשר השיב, כי לא יצטרכו לשלם את החשבון וכי הוא יטפל בכך. במקביל, התובעים לא המתינו עוד ובחנו אפשרות לביצוע הפרדת מדידה בכדי שבעתיד יקבלו חשבונות מים עבור הצריכה הנוגעת לדירתם בלבד. כך, בתאריך 03.04.2013 הגישו התובעים בקשה להפרדת מדידה לחברת "הגיחון" לאחר שהעבירו את חוזה המים על שמם ביום 01.04.2013. בתאריך 12.08.2013 הותקן מונה מדידה פרטי עבור דירת התובעים, זאת, לאחר שהסתיימה עבודת התשתית שביצעה "הגיחון" לשם ביצוע הפרדת המדידה ביום 30.06.2013, כאשר במהלך כל אותו הזמן התובעים המשיכו לקבל חשבונות מים בסך אלפי שקלים על שמם.

 

5.במהלך חודש ספטמבר 2013 עזבו כלל התובעים את הדירה, ואולם הדיירים החדשים סירבו להעביר את חשבון המים על שמם עד לפתרון הבעיה. ואכן, בסוף חודש ספטמבר 2013 הגיע שוב חשבון מים על סך אלפי שקלים. התובעים פנו בנדון לנתבע 1 ומבדיקת התשתית החדשה על גג הבניין, הסיקו, כי הצינור החדש מתחבר גם לצינור הראשי וגם לצינור הדירה שלהם, כלומר דירתם עדיין קיבלה מים מהצינור הראשי של הבניין. כך גם עלה מבדיקת מפקח מטעם "הגיחון" שבוצעה ביום 08.10.2013. מאחר ועדיין, חרף כל האמור לעיל, בעלי הדירה בוששו מלזמן שרברב לטיפול בתקלה, ביקשו התובעים במהלך אוקטובר 2013 מחברת "הגיחון" לנתק את מונה המים שהורכב עבורם ולסיים את החוזה. ואכן, החוזה מול חברת "הגיחון" בא לסיומו בתאריך 27.10.2013.

 

6.במהלך חודש דצמבר 2013 ניתק 'ועד הבית' את הצינור הראשי של הבניין ובכך סילק את מקור הנזילה בצנרת הבניין. במהלך חודש מרץ 2014 קיבלו התובעים זיכוי בסך של 6,488 ₪ מטעם חברת "הגיחון" בגין זיכוי חשבונות התקופה שבין 10.05.2013 לבין 06.08.2013, לאחר שפנו אליה בבקשה בנדון. עם זאת, לתובעים נותרה יתרת חוב אצל "הגיחון" בסך של 26,878 ₪ ובמהלך חודש מאי 2014 חסמה "הגיחון" את חשבונות הבנק של התובעים ועל כן, ביום 25.05.2014 נאלצו התובעים לשלם את החוב שהצטבר על חשבונם.

 

7.סיכומו של דבר, לאורך כל תקופת החשבון של התובעים וכתוצאה מהנזילה, שילמו הם לחברת "הגיחון" סך כולל של 27,378 ₪, כאשר בניכוי אומדן סך השימוש הסביר שערכו לדירתם (בסך 2,036 ₪) לטענתם, שילמו הם חיובי מים ביתר בעטיים של מחדלי הנתבעים, בסך של 25,342 ₪. בנוסף עותרים התובעים לחייב הנתבעים ברכיב של נזק לא ממוני שנגרם להם כתוצאה ממחדלי הנתבעים.

 

פרשת ההגנה בקצירת האומר:

 

8.הנתבע 1 הינו בנה של הנתבעת 2 ואחיינו של הנתבע 3 שהינם בעלי הדירה, והוא אשר טיפל עבורם בכל הכרוך בהשכרת הדירה לתובעים. אליבא דגרסת הנתבעים, מדובר בבניין ישן מאוד אשר בתחילה הותקן בו צינור מים ראשי שהיה מספק מים לכל דירה בבניין באופן ישיר. בבניין הותקן מונה מדידת מים משותף על צינור המים הראשי אשר היה מודד את כל כמות המים המשותפת לכל בעלי הבתים בבניין. משכך, שיטת חישוב וחלוקת חוב המים לדיירי הבניין מבוססת על ייחוס הצריכה הכלכלית לכל אחת מיחידות הדיור על פי שטחה היחסי. צינור המים הראשי מותקן בשטח הרכוש המשותף של הבניין ומהווה מתקן המשותף לכלל הדיירים, ומשכך הגורם אשר היה אמון על הטיפול והאחזקה של הצינור הראשי הוא ועד הבית של הבניין. ואמנם, ברבות השנים התנתקו חלק מבעלי הבתים מצינור המים הראשי והתקינו מונה מים פרטי-דירתי.

 

9.בתאריך 01.08.2009 נחתם הסכם שכירות הדירה בין התובעים לבין הנתבעים 2-3, כאשר בחלוף שנה ביקשו התובעים להאריך את תקופת השכירות בשנתיים נוספות באותם תנאים. הנתבעים מציינים, כי בתחילת שנות ה-2000, שדרגו את תשתית צנרת המים בדירה שהושכרה לתובעים. בנוסף לטענתם, היה על מנהל ועד הבית, מר שחל, לטפל בבעיה כאשר פנו אליו התובעים באופן ישיר והעלו את סוגיית הנזילה, בייחוד כאשר מר שחל התוודה בפניהם, כי אין הם הראשונים אשר מלינים על כך. לאחר שלא קיבלו מענה מוועד הבית, פנו התובעים אל הנתבע 1, אשר הציע לסייע להם מול ועד הבית, בסוברו תחילה, כי מדובר בטעות חישוב של חברת "הגיחון". הנתבע מאשר, כי החיובים שהגיעו לתובעים עבור צריכת המים הינם מופרזים וחריגים, אך מוסיף, כי הנזילה התרחשה בתשתית המשותפת לדיירי הבניין ועל כן, האחריות לטיפול בה רובצת לפתחו של ועד הבית. כן טוענים הנתבעים, כי לאחר שחברת "הגיחון" סיימו את הכנת התשתית להתקנת מונה מים דירתי עבור התובעים, הזמינו הנתבעים שרברב שידאג להתקנת מונה המים הדירתי תוך שהם נושאים בעלויות התקנתו. לבסוף, רק במהלך חודש דצמבר 2013, כשנה לאחר שהתגלתה לראשונה הנזילה, טיפל ועד הבית בצינור המים הראשי של הבניין.

 

10.ביום 13.04.2016 הוגשה הודעה לצדדים שלישיים באישור בית-המשפט נגד נציגות הבית המשותף קינג ג'ורג' 14, זאת, על יסוד טענות הנתבעים, כי הגורם הישיר והיחיד לנזק אשר נגרם לכאורה לתובעים הינו מצב תחזוקתו הלקוי של צינור המים הראשי של הבניין המהווה מתקן משותף שמותקן בתחום הרכוש המשותף של הבניין. למרות זאת, סירב נציג ועד הבית לתת מענה כלשהו לתובעים, וזאת חרף העובדה שאין זו הפעם הראשונה בה דיירים פנו אליו באותה בעיה. אם לא די בכך, בחדלונו המתמשך של ועד הבית, גרם הוא להגדלת הנזק בזמן שנשאר אדיש לחשבונות המים המנופחים שהוצגו בפניו. מכאן, שלטענת הנתבעים, ועד הבית הוא שצריך לשאת בכל נזק אשר נגרם לתובעים, ככל שזה נגרם, כתוצאה מרשלנותו. כן כופרים הנתבעים בשיעור הנזק כפי שחושב על-ידי חברת "הגיחון", בכך שטענו שדרישות התשלום בתקופה הרלוונטית לא חולקו בצורה סבירה בין הדירות באופן שהתובעים נדרשו לשלם שיעור של כ-40% מכלל צריכת המים של הבניין.

 

ההליכים בפניי:

 

11.בדיון ראשון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ביום 19.01.2017 נכחו התובעים, הנתבעים 1-2 ונציג חברת "הגיחון", מר צאלח מוחמד, מנהל שירות לקוחות בחברה. במהלך עדותו בפניי, טען נציג "הגיחון", כי לא נתגלתה תקלה במונים עצמם וכי חשבונם של התובעים חויב ביתר כיוון שמד הצריכה הפרטי שהתקינו המשיך להיות מחובר לצינור הראשי. בדיון נוסף שהתקיים במעמד הצדדים ביום 23.03.2017 נכחו התובעים, הנתבע 1, נציגת חברת "הגיחון", גב' רונית יוסף, ונציג ועד הבית, מר עירן שחל. בעדותה בפניי, הציגה נציגת הגיחון, גב' יוסף, טבלה שנערכה על ידה לצורך הליך זה, הכוללת פירוט חישוב צריכת המים בבניין וחלוקת החיובים במקרה של מונה מדידה משותפת. לדבריה, למונה המשותף חוברו בתחילת התקופה הרלוונטית עשרה דיירים, כאשר החלוקה בוצעה רק בין הדיירים שלא התנתקו מהמונה המשותף ובהתאם למספר החדרים בכל דירה. הנתבע 1 טען בעדותו בפניי, כי אינו מבין את שיטת קריאת המונים במצב בו חלוקת הצריכה למונים משותפים ולמונים פרטיים אינה מוסדרת בבניין. כן הוסיף, כי כשהתבררה הנזילה, פעל לשם ביצוע הפרדת המדידה בנכס, ואולם הודה, כי השרברב שהזמין התבלבל בחיבור דירת התובעים לצינור המים וכי רק בשלהי חודש אוקטובר 2013 הושלמה ההפרדה באופן תקין. מר שחל העיד בפניי, כי חברת "הגיחון" לא סיפקה מידע באשר לפירוט הדירות המחוברות למד המים המשותף, במצב בו הוא מתקשה לדעת מי הם דיירי הבניין. כן טען, כי שני שרברבים שזימן בשם ועד הבית לשם בדיקת הנזילה לא הצליחו להצביע על מקורה.

 

דיון והכרעה:

 

12.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה כנגד הנתבעים וכן, דין ההודעה לצד שלישי להתקבל בחלקה ביחס לצד ג' 2 ולהידחות כנגד צד ג' 1 : להלן נימוקיי.

 

12.1אין כל ספק ואין חולק על כך, כי חשבונם של התובעים חויב ביתר בגין צריכת מים בשיעורים שאינם סבירים לנכס אותו שכרו באופן שלא שיקף את צריכת המים בפועל, אלא, צריכת מים מוגברת שנגרמה כתוצאה מנזילת מים שמקורה בליקויים במתקני תשתית המים בבניין. הדבר עולה בבירור הן מן הנתונים העובדתיים שהוצגו בפני בית המשפט והן מדברי הנתבעים וחברת "הגיחון" עצמם. כמו כן, אין חולק, כי על-פי הסכם השכירות שנכרת בין התובעים לנתבעים, הנטל לתיקון התשתית הנ"ל רובץ לפתחם של בעלי הדירה, המשכירים. עיקר המחלוקת בתיק דנן, איפוא, נסובה סביב השאלה מי נושא באחריות לנזק הכלכלי שנגרם לתובעים וממי עליהם להיפרע, כאשר הנתבעים מנערים חוצנם מכל אחריות, מקום בו, כאמור, במישור היחסים שבינם לבין התובעים אין כל מקום לעשות כן.

 

12.3במישור היחסים שבין שולחי ההודעה לצד ג' 1 , חברת "הגיחון", מצאתי לקבל טענת חברת "הגיחון", לפיה, לא הוכח כי נפלה תקלה במונים עצמם ו/או בשיטת קריאת החיובים שלה, וכי כלל חיובי המים נערכו על-פי קריאות סדירות של מד הקריאה המשותף. ודוק, הגם שבית משפט הדן בתביעות קטנות מגמיש לא פעם את סדרי הראיות וסדרי הדין, עדיין חלה על התובע, ובמקרה דכאן על שולחי ההודעה לצד ג', החובה להוכיח את יסודותיה המהותיים של תביעותיהם בבחינת "המוציא מחברו", כאשר הנטל החל על שולחי ההודעה לצד ג' בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתם במאזן הסתברויות (ראו למשל: רת"ק (מחוזי חיפה) 32582-09-16 צבי דביר נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ (פורסם בנבו, 15.09.2016)). סבורני, כאמור, כי בנסיבות העניין, שולחי ההודעה לא הוכיחו כל רשלנות או אי תקינות בפעולות חברת "הגיחון" במהלך התקופה הרלוונטית, עת שזו חייבה את חשבונם של התובעים, לא לפני גילוי החיובים הגבוהים ולא לאחר שביקשו לבצע הליך של הפרדת מדידה. לאור זאת, סבורני, כי דין ההודעה לצד ג' – להידחות.

 

12.4במישור היחסים שבין שולחי ההודעה לצד ג' 2, מצאתי, כי האחריות למחדל שבגינו חויבו התובעים ביתר רובצת במשותף לפתחם של נציגות הבית המשותף בבניין ושל הנתבעים, בבחינת אשר גרמו יחדיו, במחדליהם, לנזק הנטען כפי שיפורט להלן:

 

12.5המסגרת הנורמטיבית – ההלכה הנוהגת בדין הישראלי מסווגת את המקרים הנזיקיים שבהם שותף יותר ממעוול אחד לשלושה: מעוולים במשותף; מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד בלתי ניתן לחלוקה; ומעוולים בנפרד שגרמו נזקים נפרדים. את המעוולים משני הסוגים הראשונים מחייבים בפיצויים על מלוא הנזק ביחד ולחוד, בעוד שהמעוולים מהסוג השלישי מחויבים בנזק שגרם כל אחד מהם בנפרד (ראו: ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 82 (2004)). במקרה שלפניי סבורני, כי מדובר במקרה מן הסוג השני, קרי מעוולים בנפרד אשר גרמו לנזק אחד בלתי ניתן לחלוקה. הלכה היא, כי חלוקת האחריות בין מעוולים מן הסוג האמור מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין המתרשם מן העדים ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 25.05.2006).

 

12.6 מן הכלל אל הפרט – הנחת המוצא והמסד העובדתי בדיוננו להלן, ועל כך אין כל חולק, הם כי בצנרת המים הראשית המשותפת של הבניין התרחשה נזילה במועדים הרלוונטיים לתובענה דנן. הדבר עולה בבירור הן מתכתובת המיילים שנערכה בין נציג ועד הבית, מר עירן שחל, לבין חברת "הגיחון" והן מתשובותיו של מר שחל לפניות התובעים, מהן עולה, כי אין זו הפעם הראשונה שמלינים בפניו על התקלה האמורה. כן חזר על דברים אלה מר שחל בעדותו בפניי (עמ' 6 לפרו' הדיון מיום 23.03.2017, ש' 29-30). מר שחל אישר, כי הצינור הראשי מהווה חלק מן הרכוש המשותף של הבניין בהתאם לסעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, והודה, כי הטיפול בו חוסה תחת אחריות ועד הבית, אך טען בעדותו בפניי, כי השיב לתובעים שוועד הבית לא יכול לטפל בנזילה כיוון שמדובר בצינור משותף שאין גישה פיזית אליו וכי אין להם יכולת לתקן את זה (עמ' 6 לפרו' הדיון מיום 23.03.2017, ש' 29-30). אין בידי לקבל הסברו זה של נציג ועד הבית, שכן, בהתאם לסעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק המקרקעין ('התקנון המצוי'), ועד בית בבית משותף חייב לבצע תיקונים באזורים המשותפים בבניין, שאי-ביצועם עלול לפגוע באחת הדירות או בערכה (ראה למשל: (פ"ת) 147/00 ברק אפרים ויהודית נ' דונין מרי, פסק-דינו של המפקח על המקרקעין (פורסם בנבו, 08.05.2002)). במקרה שלפנינו שוכנעתי, איפוא, כי הוכח שכלל הנזקים שנגרמו לתובעים מקורם וגורמיהם ברכוש המשותף של הבית וכי האחריות לתיקון הנזקים ביחידה של התובעים היא על ועד הבית אשר הדין מטיל עליו חובה לטובת הדייר, אף מקום שהנזק מורכב לתיקון, כאשר ברי, שהתיקון מחויב המציאות (ראו והשוו: ע"א (מחוזי י-ם) 6217/05 מפעלי בני ברית ירושלים נ' ועד הבית המשותף ברחוב קרן היסוד 5 ירושלים (פורסם בנבו, 07.06.2006)).

12.7בענייננו לא הוצג לבית המשפט ולו בדל של ראיה, המצביעה על פעולות שנקטה נציגות הבניין המשותף לשם תיקון הדליפה בצינור הראשי, מלבד טענה בעלמא, לפיה בעלי מקצוע שהוזמנו למקום נותרו אובדי עצות בניסיונם לטפל בבעיה. כן לא הוצגה בבית המשפט כל הוכחה לביסוס הטענה, לפיה מדובר בצנרת שאינה ברת-תיקון. פשיטא, שבמצב דברים זה אין לקבל התנערות שכזו מאחריות מצד נציגות הבית המשותף ואין לקבל מצב בו התובעים ייפגעו באופן המתואר כתוצאה ממחדלו ארוך השנים של ועד הבית – מחדל אשר גרם מניה וביה להגדלת הנזק כלפי התובעים.

 

12.8מתדפיס התכתבות הדוא"ל בין התובעים לבין חברת "הגיחון" אשר צורף לכתב התביעה עולה, כי בהתאם לאמור במכתב מיום 06.12.2015 (מס' פניה 8931805), מפקח מטעם "הגיחון" אשר בדק את הדירה ביום 13.10.2013 מצא, כי הנכס עודנו צורך מים ישירות ממד המים הראשי של הבניין, למרות שלכאורה חובר למד הצריכה הפרטי כבר ביום 12.08.2013. האמור נלמד גם מתדפיס תוצאות קריאת מונה מס' 585992 (מסומן במ/1), אשר הותקן עבור יחידת הדיור הפרטית של התובעים, כאשר עולה ממנו בבירור, כי במהלך החודשים העוקבים להתקנת מד הצריכה הפרטית, המשיכו התובעים להיות מחויבים בסכומים מופרזים. ודוק, ממסמך "בקשה להפרדת מדידה" אשר צירפה חברת "הגיחון" לכתב ההגנה מטעמה, עולה מסעיף 3, כי אם יתברר שרשת המדידה הפרטית של הדירה לא נותקה מהרשת המשותפת וכתוצאה מכך קיבל הנכס המדובר אספקת מים ביתר, רשאית החברה לחייב את הדיירים בתשלום נוסף. כן עולה בבירור ממסמך "הנחיות לאזרח בעניין הפרדת מדידה", כי על השרברב הפרטי שמגיע לבצוע חיבור צנרת מים נפרדת לצרכן, לאחר שחברת "הגיחון" משלימה את הכנת התשתית, חלה החובה לנתק את הדירה מרשת המים המשותפת. ואולם, מן התשתית הראייתית שהוצגה לי, שוכנעתי, כי הנתבעים התרשלו בעת ביצוע החיבור האמור. שכן, התברר, שהחיבור שבוצע על ידי מי מטעמם לא בוצע כהלכה אלא כחיבור צינור הדירה יחד עם הצינור הראשי בבניין, באופן שלא הייתה הפרדה ביניהם, וכתוצאה מכך, המשיכו התובעים להיות מחויבים עבור צריכת המים מהצינור הראשי. הדבר עולה אף מדבריו של הנתבע 1 בעדותו בפניי, לפיהם האינסטלטור שהזמין לשם חיבור דירת התובעים למד המים הפרטי שהותקן עבורם שגה בעבודתו באופן שהצינור החדש התחבר גם לצינור הראשי של הבניין, כך שלמעשה דירתם המשיכה לקבל מים מהצינור הראשי של הבניין, וכי רק לאחר עזיבת התובעים את הדירה טיפל בבעיה (עמ' 5 לפרו' הדיון מיום 23.03.2017, ש' 21-22). מחדלם זה של הנתבעים גרם לחיובם של התובעים ביתר בתקופה של כחודשיים וחצי בין המועדים 12.08.2013 (מועד החיבור) ועד ל-27.10.2013 (מועד סיום החוזה). לא זו אף זו, משעה שעירבו התובעים את בעלי דירתם ויידעו אותם לגבי הבעיה וכאשר הנתבעים לא נענו על-ידי נציגות הבית, שומה היה על הנתבעים למלא אחר מצוות הדין, שהרי הדרך המקובלת והנכונה בכגון דא היא פנייה אל בית-המשפט בתביעה לאכוף על הנציגות לבצע את חובתה (ראו למשל: ע"א (מחוזי י-ם) 179/84 רוס נ' נציגות הבית המשותף ברחוב לייב יפה 1, פ"מ תשמ"ה(3), 418 (1985)). לא רק שלא פעלו כן, הנתבעים אף כשלו במתן מענה לשוכרי דירתם והתנערו מכל אחריות, שעה שלתובעים לא נותרה כל ברירה אלא לפנות בעצמם לחברת "הגיחון" לשם ביצוע הפרדת המדידה. מחדלם של הנתבעים מקבל משנה תוקף, כאשר מעיון בתדפיס פירוט החיובים בגין השימוש בצינור הראשי של הבניין (מסומן במ/1 בדיון מיום 23.03.2017) עולה, כי לאורך תקופה בת כשנתיים, במהלכה השכירו לתובעים את הנכס, ביצעו יותר ויותר דיירים הפרדת מדידה והתנתקו מהצינור הראשי, בעוד שהנתבעים בוששו מעשות כן, חרף הכרתם את התקלות בצנרת וכאשר דירתם נותרת בין הבודדות שעדיין מחוברות לצינור הראשי. לכל הפחות היה על הנתבעים כבעלי הדירה לשאת בעלות התיקון הנדרש ולאחר מכן לבוא בבקשה להיפרע מידי נציגות הבית. לאור כל האמור, סבורני, כי הנתבעים הפרו את חובתם להקטין הנזק שנגרם לתובעים.

 

12.9הנה כי כן, מן המקובץ לעיל נהיר, כי קיים קשר סיבתי בין מחדלו של ועד הבית באי הטיפול בדליפת הצינור הראשי בבניין ובין מחדלי הנתבעים עת בוששו מלפעול לתיקון המעוות ואף שגו בעת חיבור הצנרת של הדירה לצינור הראשי ובאי פנייתם בבקשה לאכוף את חובת הנציגות לתיקון התקלה, לבין הנזק הכלכלי שנגרם לתובעים, ואשר בגינם תובעים הם בדין פיצוי. מאחר ומדובר כאמור בנזק אחד אשר לא ניתן לחלוקה, והיות ששיטת החישוב אשר הציגו התובעים בניכוי סך צריכה סביר לדירה בה התגוררו לא נסתרה על-ידי מי מהנתבעים ו/או הצדדים השלישיים, מצאתי לקבלה, ולפיכך – במישור האחריות שבין התובעים לבין בעלי הדירה, הנני מחייב את הנתבעים בפיצוי לתובעים בגין הנזק הישיר בסך של 25,342 ₪. כמו כן, משהוכח שהתביעה מוצדקת, והיות ובית-המשפט השתכנע, כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש משמעותית בשים לב לאורכה של התקופה ממנה סבלו בעטיו של הנזק, ובשים לב לעובדה, כי פנו עצמאית לכלל הגורמים הרלוונטיים ואף התקינו על דעתם מד חלופי בשאיפה לפתור את התקלה, ומשלא באו על פתרונם, מצאתי לפסוק לתובעים רכיב נזק של עוגמת נפש בסך של 500 ₪ לכל תובע, ובסך-הכל סך 1,500 ₪ (ראו והשוו: ת"ק 17211-07-10 גרציאני נ' אל מקיאג' (פורסם בנבו, 19.12.2010)).

 

12.10במישור היחסים שבין הנתבעים לבין נציגות הבית המשותף, בהתאם למפורט לעיל ובנסיבות העניין ולאור מחדלם של הראשונים באי הקטנתם את הנזק מחד, ומאידך מחדלה של האחרונה בהחזקת וניהול הרכוש המשותף באופן תקין ובהתאם לחוק (ראה למשל: ע"א (מחוזי ת"א) 227/95 מרים רוזנגרטן נ' גולן גלובוס, פמ"י תשנה (3) 164, 169 (1995)), מצאתי לחלק האחריות, באופן שהנתבעים חבים בשיעור של 30%, ואילו ועד הבית (צד ג' 2) חב בשיעור של 70%. כאמור, המדובר אך בחלוקה פנימית והחבות כלפי התובעים מוטלת על כתפי הנתבעים.

סוף דבר:

 

13.הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 26,842 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 14.02.2016, ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 1,500 ₪. כמו כן, הנני מחייב את צד ג' 2 (נציגות הבית המשותף) לשלם לנתבעים סך של 18,790 ₪ . הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים בתוך 30 יום. במישור היחסים בין הנתבעים לצד ג' 2 לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ