אליהו נ' אסרף

1.לפניי תביעה כספית-נזיקית, על סך 9,819 ₪, במסגרתה מבקשת התובעת להשית האחריות לקרות תאונת דרכים שהתרחשה סמוך לשכונת גילה בירושלים, ביום 28.04.2016, על הנתבעת, וכנגזרת מכך את נזקיה. התובעת הייתה במועדים הרלוונטיים הנהג ברכב מסוג מאזדה מ.ר. 50-504-50 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבעת נהגה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב רנו מ.ר. 69-678-60, (להלן: "רכב הנתבעת"). התביעה הוגשה והתבררה כתביעה קטנה ובהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

2.אליבא דגרסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, ביום 28.04.2016 בשעה 13:30 לערך, נהג בנה של התובעת, ידין אליהו, ברכב התובעת במעגל תנועה לפני העלייה לשכונת גילה בירושלים (להלן: "מעגל התנועה"), כאשר רכב הנתבעת נסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים שהיו במעגל התנועה מעט אחריו, כשלפתע סטה רכב הנתבעת בפתאומיות ימינה לתוך נתיב נסיעת רכב התובעת, תוך שהוא פוגע בדופן האחורית-שמאלית של רכבו ומסב לו לנזקים, כמפורט מדוח שמאי אשר צורף לכתב התביעה.

3.אליבא דגרסת הנתבעת כפי שנטענה בכתב ההגנה, הנתבעת נהגה ברכבה בתוך מעגל תנועה, ובעודה מנסה לצאת ממנו בנסיעה ישרה בהמשך נתיב היציאה בו לה קיימת זכות קדימה, סטה רכב התובעת שנסע בנתיב השמאלי בפתאומיות שמאלה, תוך ניסיון לעקיפת רכב הנתבעת מימין. כן מכחישה הנתבעת את הנזק הנטען וטוענת אף להיעדר הוכחת שיעור הנזק משלא צורפה חשבונית תיקון.

4.בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.05.2017 במעמד הצדדים העידו הנהגים בפניי.

4.1לגרסת נהג התובעת, נסע נסיעה איטית במעגל התנועה בימין הדרך, כאשר בזמנים הרלוונטיים מעגל התנועה לא היה מסומן בנתיבים, כשהוא נכנס לכיכר לפני רכב הנתבעת, וכשבכוונתו להמשיך להסתובב בכדי לפנות שמאלה. הנתבעת נכנסה למעגל התנועה אחריו מאותה כניסה ומעט משמאלו במהירות ופגעה בדופנו האחורית שמאלית של רכבו. נהג התובעת הציג תמונות שצולמו על ידו בסמוך לאחר קרות התאונה.

4.2הנתבעת העידה, כי היא נכנסה למעגל התנועה וביקשה להמשיך ישר ולצאת ממנו ביציאה שהינה למעשה המשך הדרך ממנה הגיעה ואילו נהג רכב התובעת ביקש תחילה לצאת באותה יציאה - ואולם בסמוך ליציאה ממעגל התנועה כשהוא מצוי בנתיב הימני מתוך שני נתיבים ורכבה מצוי בנתיב השמאלי- נמלך בדעתו ובאופן פתאומי ופנה עם רכבו שמאלה במהירות מבלי לאותת ונכנס לנתיב נסיעתה.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים בפניי ולאחר ששקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

6.1אשר לשאלת האחריות – סבורני, כי האחריות לקרות התאונה רובצת רובה ככולה לפתחו של התובע. מעיון בתמונות שהוצגו על ידי נהג התובעת מלמד על מיקום הרכבים המעורבים יחסית למעגל התנועה וליציאה ממנו ומנח הרכבים כפי שעמדו מיד לאחר קרות התאונה ללא הזזתם מתקבלת תמונה ברורה המלמדת, כי נהג התובעת ביקש תחילה לצאת באותה יציאה ממנה ביקשה אף הנתבעת לצאת ואולם, בעודו נוסע בנתיב הימני-חיצוני של מעגל התנועה לקראת יציאה, נמלך הוא לפתע בדעתו וסטה לכיוון נתיבה של הנתבעת, אשר נהגה ברכבה באותה עת בנתיב השמאלי-פנימי של הכיכר, מתוך ניסיון לעוקפה בכדי לשנות ממסלול נסיעתו. דא עקא, שבעשותו כן לא שם ליבו, כי נתיב נסיעתה של הנתבעת אינו פנוי ומשכך נגרמה הפגיעה בין הרכבים.

6.2הלכה היא, שעל הנוסע במעגל תנועה, כמו על הנוסע בכל דרך, חלים דיני התעבורה, הקובעים כי התנועה תעשה בדרך כלל בנתיב הימני, כי פנייה ימינה תעשה רק מחלקו הימני של הכביש, וכי סטייה מנתיב נסיעה תעשה רק אם הדבר לא עלול לגרום להפרעה או לסיכון (תקנות 35, 40 ו-42 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). דהיינו, אופן נהיגתו של התובע, אשר ביצע חיתוך שמאלה לתוך נתיב נסיעתה של נהגת רכב הנתבעת, שעה שכבר היה בעיצומה של יציאה ממנו, מנוגדת לדין ועולה כדי רשלנות בנהיגה, שכן טרם השתלבותו בנתיב הנתבעת לא וידא כי הוא פנוי.