לפני תביעה כספית על סך של 3,366 ₪. כתב התביעה מעלה טענות בדבר אובדן דבר דואר, מכתב רשום בדואר מהיר (להלן: "המכתב"), אשר לטענת התובע נשלח לת.ד. ברמלה ולא הגיע אל נמען המכתב. לטענת התובע לא קיבל תשובה מדואר ישראל, מה עלה בגורל המכתב.
לכתב התביעה מצורפים בין השאר, אישור משלוח המכתב, קבלה על תשלום בגין המשלוח וכן מכתב נושא תאריך 3/12/17 המיועד לנתבע מס' 2, המשמש כמנכ"ל דואר ישראל. לטענת התובע, מכתב זה לא זכה למענה והנתבעים לא פיצו אותו ולא עשו דבר כדי שהמכתב ששלח יגיע אל הנמען.
כתב הגנה הוגש רק מטעם הנתבעת מס' 1, רשות הדואר (להלן: "הדואר"). לטענת הדואר ובהתאם לחוק לפיו הוא פועל, חוק הדואר, תשמ"ו - 1986 (להלן: "חוק הדואר"), אין חלה עליו אחריות בגין טענות כתב התביעה, אלא בכפוף לקבוע בחוק הדואר. עוד טוען הדואר כי התקנות אשר הותקנו מכוח חוק הדואר מגבילות גובה הפיצוי המשולם בעת אובדן לסך של 841 ₪.
לטענת הדואר סכום הנזק הנתבע איננו מוכח ו/או מופרז ומבדיקה אשר נערכה בדואר ובהתאם לתשובה אשר נשלחה אל התובע בהודעת דוא"ל מתאריך 5/12/17, המכתב אבד. על כתב ההגנה מטעם הדואר חתום אחד, "עופר דיקמן, נציג הנתבעת".
בתאריך 11/4/18 נערך דיון בתביעה. לדיון התייצבו התובע ונציג הדואר, מר ניסים עזרן (להלן: "עזרן") שהנו מנהל סניף הדואר בקצרין.
התובע שטח טענותיו בפני בנוגע לנסיבות משלוח המכתב, זהותו של הנמען והצער הרב אשר נגרם לו ועגמת הנפש הרבה שנגרמה לו והכל בגין אובדן המכתב.
לטענת התובע נמען המכתב הוא הרב יונה מצגר, המרצה עונש מאסר בבית הכלא מעשיהו, ברמלה. לטענת התובע ולמרות הסתייגותו מן המעשים בגינם נכלא הרב מצגר, הוא זוכר לרב מצגר מעשיו הטובים בעבר והוא מצוי בקשרי מכתבים עם הרב, במסגרתם הם מחליפים דברי תורה ונושאים במחשבת ישראל, המסבים לרב עונג רוחני גדול.
לטענתו של התובע, מכתביו אל הרב מצגר ובכלל זה המכתב נשוא התביעה כאן, הנם מכתבים ארוכים, כתובים בכתב יד, כאשר העובדה כי המכתב אבד, מכתב באורך של 5 עמ', גרמה לו צער רב ואף מבוכה ופגיעה באמינותו - שכן הרב לא יכול היה לדעת, כי המכתב לא הגיע בשל העובדה כי אבד במסגרת הדואר. לטענתו מספר לילות הלך לישון כעוס כתוצאה מאובדן המכתב. (עמ' 1 ש' 21-30, עמ' 2 ש' 1-9).
לטענת התובע הוא קיבל מן הדואר מכתב עם בולים בשווי של 16 ₪, אשר להבנתו מדובר בהחזר בגין משלוח המכתב. התובע הודה כי כתב המכתב שוב ושלח אותו והפעם זה הגיע לנמען, הוא הרב מצגר כאמור. לטענת התובע סכום התביעה איננו מופרז ומשקף לטענתו עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו והוא מבקש כי למרות תקרת הפיצוי הקבועה בחוק בגין אובדן מכתב, כי בית המשפט יבדיל המקרה כאן, כמקרה אשר איננו מקרה רגיל של אבדן דבר דואר אליו מתכוון החוק. (עמ' 2 ש' 19-26).
לטענת התובע הנתבע מס' 2 (להלן: "גודלשטיין") הנו איש מקסים ומעולה ואין לו כל טענה כלפיו והוא עוזר מאד. למרות זאת מבקש התובע כי מעבר לפסיקת פיצוי כספי עבורו, מתבקש בית המשפט במסגרת פסק הדין לשלוח מסר אישי לגולדשטיין, לפיו לא ייתכן כי ייקח כל כך הרבה להשיג את הדואר ועל השירות להיות טוב. (עמ' 2 ש' 15-18 לפרוטוקול).
הוסיף התובע וטען כי נציגת שירות הלקוחות חזרה אליו רק לאחר 3 ימים עם תשובה בנוגע לדרישתו להוצאת שליח, כי מזכירתו של גודלשטיין ודוברת הדואר, התעלמו ממנו ואילו היו מתנהגות אחרת, ייתכן כי הדברים היו מתנהלים אחרת. (עמ' 3 ש' 6-9).
לטענת עזרן המכתב אכן אבד. לטענתו ובהתאם להנחיית יועמ"ש הדואר, הוצע לתובע פיצוי כספי בסך של 500 ₪, פיצוי הוגן בנסיבות העניין. לטענתו מדובר בסך הכל במכתב שאבד כאשר טענותיו של התובע עליהן הצהיר בנוגע לערך המכתב בעיניו, הנן עניין אישי. לדבריו המחיר המקסימאלי הקבוע בחוק לפיצוי בגין מכתב שאבד הנו 841 ₪. (עמ' 1 ש' 11-17).
עוד טען עזרן כי הדואר משנע מיליוני פריטים ביום ולרבות מכתבים ב"דואר 24" המגיעים ליעדם. לטענתו טענותיו של התובע נבדקו ישירות מול בית הסוהר ולמרות שהוא מבין לליבו של התובע, הוראות החוק ברורות ובכלל זה תשלום פיצוי כספי בגובה שחזור המכתב. לטענתו התובע הגיע לסניף הדואר בקצרין אך סירב להצעת הפיצוי אשר הוצעה לו. (עמ' 1 ש' 14-15, עמ' 2 ש' 28-36).
לטענת עזרן הדואר עושה מאמצים רבים למתן שירות מיטבי ובכלל זה מסירת דברי דואר. לטענתו אין זה מתפקידו של גולדשטיין לטפל אישית בעניין, הואיל וקיימת היררכיה ברורה בדואר לטיפול במקרים כאלה והוא אישית טיפל בעניינו של התובע, ניסה לאתר את המכתב ולרבות ביצע תמחור סביר ובלתי מקפח, מבחינתו, לפיצוי התובע. (עמ' 3 ש' 1-4, 11-14).
דיון והכרעה
פרק ו' לחוק הדואר, עוסק באחריות וחסינות רשות הדואר.
סעיף 77 לחוק הדואר קובע את תנאי הסף לאחריות בעל רישיון או עובדיו לאובדן/גניבה/נזק של דבר דואר:
"77.(א)על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיו בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, כולו או חלקו, שאירעו במהלך השירותים הניתנים על ידי פקיד-דואר המועסק על ידי בעל הרישיון כאמור בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה: