ת"ק 28553-04-16 דוידיאן ואח' נ' גוליבר תיירות בע"מ

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 31.10.16.

יוזכר כי עסקינן בתביעה שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות בקשר להודעות פרסומת ששלחה המבקשת למשיבים, ללא הסכמתם. הצדדים התייצבו לדיון לפני ביום 20.9.16, בסיומו ביקשה המבקשת לצרף מסמכים נוספים לתיק – ורק לאחר שהוגש המסמך ("חוות דעת") ניתן פסק הדין.

לטענת המבקשת לאחר הדיון הגישה לתיק בית המשפט חוות דעתו של מר לאוב, סמנכ"ל טכנולוגיות אצלה. בתגובה טענו המשיבים כי אין מדובר בחוות דעת מומחה והמשיבה פעלה לצרף תצהיר ורשומה מוסדית על מנת להוכיח טענותיה. בשל עומס עבודה לא עמדה המבקשת בלוח הזמנים שנקבע לשם הגשת תשובה לתגובת המשיבים ולעמדתה – תוצאת פסק הדין המחייבת אותה לפצות את המשיבים בסך 8,000 היא חמורה ואינה מידתית לתוצאות מחדליה.

לבקשתה צירפה המבקשת תצהיר נוסף של מר לאוב. הן בחוות דעתו הראשונה והן בתצהירו השני של העד מטעמה מציינת המבקשת כי משהזמינו המשיבים שירותי נופש באמצעותה הרי שהועברו לעמוד באתר האינטרנט של המבקשת בו מצוין כי צורפו למאגר פרסום וכי באפשרותם להסיר את פרטי ההתקשרות. יחד עם זאת, תדפיס מתאים – הנוגע למשיבים עצמם – לא צורף. כל שצירפה המבקשת הוא "מסך לדוגמה" שאינו יכול ללמד על הסכמת המשיבים לקבלת הודעות פרסומת.

ממילא, לפיכך, אין באמור ובמצורף כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.

המשיבים הגיבו לבקשה לביטול פסק הדין ועתרו לדחותה. המבקשת השיבה והפנתה את בית המשפט לפסק דינו של כב' הש' יריב (תא"מ 47935-12-15) בו נטען כי נדחו טענות דומות של תובע אחר נגד נתבעת אחרת (הקשורה לנתבעת-המבקשת שלפני).

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

במקרה דנן התקיים דיון לגופו של עניין והצדדים פרסו טענותיהם בפני בית המשפט. המבקשת אינה יכולה לבקש, לפיכך, לבטל את פסק הדין מחובת הצדק ואף שבית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד לפי שיקול דעתו (וספק אם מוסמך הוא לבטל, שלא בהסכמה, פסק דין שניתן לאחר דיון במעמד הצדדים) – הרי שלצורך ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.

המבקשת עותרת, למעשה, ל-"מקצה שיפורים" ולהשלמת ראיות וטיעונים לאחר שהדיון תם. אף בבית המשפט לתביעות קטנות, הרשאי לסטות מדיני הראיות וסדרי הדין לשם עשיית צדק, לא ניתן לאפשר התנהלות כזו שהמבקשת סבורה שיש להתיר לה.

מאחר שממילא אין במסמכים הנוספים שהגישה המבקשת, כאמור, כדי לשנות מתוצאת פסק הדין (וזאת אף בשים לב לפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב) הרי שהמסקנה הנובעת מן האמור היא שאין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין שניתן.