שחר נ' מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית לבית משפט לתביעות קטנות, שכן לטענת הנתבעת הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה לאור נושאה – תביעה נגד קופת גמל. התובע שהגיש תגובה והנתבעת השיבה לתגובה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

הנתבעת מצטטת אמנם את קביעתו של בית משפט העליון ברע"א 7513/15 לפיו יש לפרש את סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה באופן רחב, ברם הנתבעת איננה מתמודדת באופן ממשי עם פסיקות בתי המשפט שניתנו בעקבות קביעתו של בית משפט העליון, כפי שצוטטו בתגובת התובע.

סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה אינו מעניק סמכות לבית הדין לעבודה לדון בכל תביעה נגד קופות גמל, כי אם נגד קופות גמל כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. בחוק הגנת השכר הוגדרה קופת גמל: "קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963;

לו ביקש המחוקק להעניק סמכות לבית הדין לעבודה לדון בכל תביעה נגד קופת גמל אזי הוא לא היה מגביל את הגדרתה של קופת גמל - כמשמעותה בחוק הגנת השכר.

אין מחלוקת כי במקרה דנא עסקינן בקופת גמל שהתובע הפקיד בה כספים באופן פרטי עבור ילדיו וללא כל זיקה לעבודתו, או לעבודת ילדיו, או לעבודה בכלל.

על כן, בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בהעדר סמכות עניינית נדחית.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ח, 16 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.