מרזוק נ' פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ

המחלוקת שלפניי עניינה בפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך שנקבע על ידי שמאי התובע לרכבו, בעקבות תאונת דרכים בה נפגע הרכב כתוצאה מפגיעת מרכב הנתבעת ביום 20/9/12.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע בתאונת דרכים שארעה במועד האמור, הנתבעת לקחה על עצמה את האחריות לאירוע והתובע קיבל פיצוי בגין נזקיו בעין. יחד עם זאת לא שילמה הנתבעת פיצוי בגין ירידת ערך ומכאן התביעה שלפניי.

אין חולק כי התאונה ארעה בשעת נסיעה בכביש 6, שעה שרכב התובע נסע לפני רכב הנתבעת ובעת שהאט את מהירות נסיעתו נפגע על ידי רכב הנתבעת מאחור. עיון בדו"ח השמאי מעיד על כך שהפגיעה שנגרמה לרכב התובע הצריכה החלפת מגן אחורי, תפסנים ותומכי מגן, חיישני נסיעה לאחור, פנס ימני אחורי ועבודות פחחות, צבע חשמל וריפוד בהתאמה.

שנת הייצור של רכב התובע היא, על פי הרשיון שנת 2004, והרכב "עלה לכביש" על פי הנקוב שם בחודש יולי 2003. לפני בעלותו של התובע ברכב נרשמו 4 בעלים קודמים (קרי, התובע הוא "יד חמישית" בבעלות ברכב).

עיון בדו"ח השמאי מטעם התובע מלמד כי בעקבות התאונה מעריך השמאי כי תגרם לרכב הנפגע ירידת ערך בשיעור של 8%, ובשים לב לערך הרכב (ביחס לגילו ולמספר הבעלויות בו עד ליום התאונה) מדובר לשיטתו בנזק בשיעור של 2,645 ₪. כאן המקום לציין כי על פי חוות דעת השמאי שווי הרכב במועד עריכת השומה כאמור ובשים לב לנתונים שנזכרו עמד על סך של 33,058 ₪.

הנתבעת טענה כי אין מקום ליתן פיצוי בגין ירידת ערך, וזאת מהטעם הפשוט שמדובר ברכב שגילו במועד התאונה הוא מעל 9 שנים, וזאת בהתאם להמלצות 'ועדת ששון' המנחות את השמאים - נוכח אימוץ מסקנותיה על ידי איגוד השמאים, כמפורט בנ/1.

ביום 9/10/16 נערך בתיק דיון בהעדרה של הנתבעת והתובע חזר על האמור בכתב תביעתו ואף הוסיף והרחיב לעניין סכום החוב הנתבע בתיק. בתום הדיון ובמעמד צד אחד ניתן פס"ד על פי התביעה, וביום 24/11/16 נקבעו תנאים לביטולו של פסה"ד האמור בעקבות בקשת ביטול שהגישה הנתבעת. בין התנאים שנקבעו שם נקבעה חובה לבצע שתי הפקדות לקופת ביהמ"ש, האחת בסך של 500 ₪ לכיסוי הוצאות התובע בגין הדיון ממנו נעדרה הנתבעת, והשני להבטחת התוצאות בתיק, אלא ששתי אלו שוחררו ככל הנראה בשוגג לידי התובע טרם שהתקיים דיון לגופו של עניין במעמד הצדדים כאן, תחת שחרור החלק היחסי המתייחס להוצאות הדיון בלבד.

במהלך הדיון שנערך לפניי היום נחקר התובע אודות האמור בכתב תביעתו והוסיף עובדות חדשות.

כך, טען התובע כי הרכב נשוא ההליך נמכר זה מכבר בסכום של כ- 10,600 ₪ כחודשיים לפני מועד הדיון כאן. בנסיבות אלו נשאל התובע האם בידיו זכרון דברים אשר יעיד על מכירת הרכב במחיר שנקב בו וכן האם בידיו זכרון דברים שיעיד על הסכום ששולם על ידו בעת רכישת הרכב, וזה השיב כי אין בידיו מסמכים כאמור. בנוסף לא הציג התובע תמונות של הרכב הניזוק על מנת שביהמ"ש יוכל להתרשם מעוצמת הפגיעה וממימדי הפגיעה.