ת"ק 27481-10-14 חכים נ' מזרחי ואח'

1.לפניי תביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות. התובע (מטעם קיסר ניהול נכסים ויזמות), המנהל עבור בעלת נכס דירה בעיר ראשון-לציון, תובע את הנתבעים בגין הפרת הסכם שכירות שנחתם עם הנתבעת 1 (הנתבעים 3-2 צוינו כערבים בהסכם השכירות).

2.אין מחלוקת כי ביום 20.2.2014 נחתם בין התובע לנתבעת 1 הסכם שכירות לתקופה של שנה (מיום 1.3.2014 ועד ליום 28.2.2015). דמי השכירות שנקבעו בחוזה הם 3,500 ₪ לחודש. אין מחלוקת גם כי הנתבעים עזבו את הדירה בחודש יוני 2014, וכי במהלך תקופת שהותם בדירה התגלו בעיות של נזילוֹת, רטיבוּת ותקלות בדוד המים. אולם, בעוד שהתובע טוען כי נשלחו אנשי מקצוע לתיקון הפגמים וכי הנתבעים עזבו את הדירה באורח חד-צדדי ובלי שקיימו את התחייבותם בהסכם השכירות, הרי שהנתבעים גורסים כי בדירה התגלו פגמים וליקויים חוזרים ונשנים ששללו מהם את היכולת להשתמש במושכר, כי הם הודיעו לתובע על הצורך המידי לעזוב את הדירה עוד ביום 5.6.2014, וכי פניות רבות לתובע נותרו ללא מענה.

3.לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים בדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

4.אמת, בהסכם השכירות צוין כי אם יחליט השוכר לעזוב את הדירה לפני תום תקופת השכירות, עליו לפרסם מודעה על חשבונו ולהביא שוכר חלופי, וכי כל עוד לא הובא שוכר חלופי יימשך החוזה כרגיל (סעיף 5.9 להסכם). כמו-כן צוין בהסכם השכירות כי השוכר מצהיר שראה את הדירה ומצא אותה במצב תקין, ראוי לשימוש ומתאים לצרכיו (סעיפים 7 ו- 8 להסכם). לפיכך, אין לקבל טענות מפי הנתבעים בנוגע למצב הדירה, ככל שהן מתייחסות לפגמים שניתן היה לראותם לפני חתימת ההסכם (וראו גם סעיף 3 לכתב ההגנה).

5.עם זאת, גם התובע אינו מכחיש כי בסמוך לאחר כניסתם של הנתבעים לדירה הם נחשֹפו לבעיות נזילות, רטיבות ומים חמים. אמנם, הנתבעים לא הציגו תמונות של הליקויים – לדבריהם התמונות שצילמו נמחקו מהמכשיר הסלולארי – אולם כאמור, התובע-עצמו מתאר פניות חוזרות ונשנות של הנתבעים בקשר לליקויים בדירה: תחילה בעיה בזרם המים במקלחת, אחר-כך נזילת מים מהדוד והיווצרות רטיבות בקירות בשל כך, בהמשך נזילה נוספת מהדוד והצפת הבית כולו, ובעקבות זאת החלפת דוד החשמל (שהצריכה פעירת חור בקיר הבית). לאחר ששמעתי את התובעים 1 ו- 2 והתרשמתי מדבריהם וממהימנותם, שוכנעתי כי הליקויים האמורים, אשר למעשה ליוו את הנתבעים מסמוך לאחר כניסתם לדירה, הגבילו באופן ממשי את יכולתם להשתמש במושכר וליהנות הנאה ראויה מן המגורים בו (השוו סעיפים 6 ו- 7 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971; לעניין אחריותו של המשכיר לתיקון נזקים שמקורם בתשתיות הנכס "לדוגמת נזקים במערכות החשמל וצנרת המים" – ראו סעיף 7 להסכם השכירות). עוד אוסיף, כי לדברי הנתבעים, הקושי להישאר בדירה במצב שנוצר הועצם נוכח מצבם הבריאותי, ובלי להרבות בפרטים בעניין זה אציין כי דבריהם הותירו בי רושם אמין.

6.אינני מתעלם מכך שנציגים מטעם התובע הגיעו לדירה וביצעו פעולות כדי לטפל בבעיות שנוצרו כאמור. התובע ביקש גם להסביר כי כדי לתקן את הרטיבות שנוצרה בקירות היה צורך להמתין מספר שבועות – עד לייבוש הקירות. אולם, בסופו של יום השאלה היא האם בנסיבות העניין הליקויים תוקנו תוך זמן סביר, וזאת בהינתן שהתובע עצמו לא כפר אז וגם לא בהליך שלפניי באחריותו לתקן ליקויים בסיסיים ומהותיים אלה. לאחר שחזרתי ובחנתי את הטענות ואת העדויות שנשמעו, תשובתי לשאלה האמורה היא בשלילה. אני רואה להדגיש כי הנתבעים טענו – ולא מצאתי כי טענה זו נשללה – שבמהלך תקופה קצרה אירעה נזילה קשה בשל טעות של השרברב שנשלח על-ידי התובע, ואחר-כך הוצפה הדירה כולה בשל "פיצוץ" בדוד. בעקבות אירועים אלה, כך לפי עדותם המהימנה של הנתבעים, נוצרה רטיבות קשה בקירות, אשר התפתחה לעובש ופטריות (עד כדי שנזקקו, לדבריהם, לשימוש במשאף ובאינהלציה). אני סבור כי גם בהנחה שחלק מן התיקונים יכולים היו להיעשות רק כעבור זמן – כפי טענתו של התובע – הרי שאין לבוא בטרוניה על הנתבעים אשר החליטו, לאחר מספר חודשים של פגיעה באיכות החיים ואף בבריאות, לעזוב את הדירה.

7.יובהר, כי ער אני לטענה שהעלה התובע באשר לכך שהנתבעים לא תיאמו עם איש מקצוע שאליו הופנו לצורך קביעת מועד לתיקון הקירות. אולם, בדיון התברר כי תואם מועד אך "זה לא יצא לפועל", ובמכלול הנתונים מסקנתי היא, כאמור, שתיקון הליקויים התעכב זמן העולה על הסביר, ולמעשה – כך עולה מן הטענות והעדויות שהונחו לפניי – גם במועד שבו עזבו הנתבעים את הדירה, טרם תוקנו בעיות הרטיבות.

8.בנסיבות האמורות, לא שוכנעתי כי יש לייחס לנתבעים הפרה של הסכם השכירות. יודגש, כי הנתבעים לא עזבו את הנכס ללא אומר וללא כל התראה. הנתבעים טענו – ולא מצאתי תיאור שונה מפיו של התובע בעניין זה – כי בתחילת חודש יוני הם הודיעו לתובע כי אינם יכולים להמשיך לגור בדירה וכי ברצונם לעזבה, זאת תוך תשלום דמי השכירות לחודש יוני במלואם. עוד אציין את טענותיו של הנתבע 2 בעדותו בכל הנוגע לקושי ליצור קשר עם התובע באותה תקופה שבה ביקשו הנתבעים לסיים את השכירות.

9.לאור כל האמור, החלטתי לדחות את התביעה. עם זאת, במכלול הנסיבות של המקרה החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.