אלעוברה נ' סלוסייל בע"מ

לפני תביעה על סך 4,633 ₪.

התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת שתפעל לסייע בידו לקבלת החזר מס. לטענתו, בפועל לא פעלה הנתבעת ואת החזר המס קיבל בעקבות פעילותה של חברה אחרת. מאחר שלא היה בידו לשלם לחברה הנוספת, פעלה זו לגביית חובו כלפיה – והטילה על חשבונו עיקולים. לטענתו, לא מגיע לנתבעת שכר על עבודה שלא עשתה.

הנתבעת טוענת, בתגובה, כי בעקבות פעילותה הופקדו לחשבון התובע למעלה מ-15 אלף ₪, ואף במס הכנסה נאמר לתובע כי מי שפתחה את התיק היא נציגת הנתבעת. רק כחודש וחצי לאחר מכן התקשר התובע עם חברה אחרת, וזאת אף בניגוד להסכם בינו לבין הנתבעת.

בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע הדגיש כי הוא ואשתו פעלו באמצעות חברות שונות לקבלת החזרי מס, כי החברה השניה (שפעלה בשם אשתו) היא זו שביצעה את השירות ודאגה להחזר המס וכי לחברה השניה שילם במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדו.

נציג הנתבעת חזר אף הוא על טענות כתב ההגנה והדגיש כי בהתאם להסכם בין הצדדים זכאית הנתבעת לשכרה גם אם אחר ביצע עבודה במקביל. לטענתו, אין למנוע ממנו את שכרו אם צד שלישי תובע את שכרו מאשת התובע.

מנספחי כתב התביעה עולה כי בסוף ינואר 2017 נקלט ברשות המסים יפוי כח על שם סרגיי בולטיאנסקי, כמיופה כח של התובע ושל אשתו (עוברה מרואן ו/או מנאר). לעומת זאת, כבר ב-29.12.16 נקלט יפוי כח על שם אנה גיל מורן – שבדיון הובהר כי היא נציגת הנתבעת (כעולה גם מנספח ד' לכתב ההגנה).

ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 5.12.16, כעולה מנספחי שצורף לכתב ההגנה. ס' 11 להסכם קובע, כפי שהעיד נציג הנתבעת בדיון, כי התובע מתחייב בו שלא לטפל בהחזרי המס לשנים שבטיפול באמצעות צד אחר, וכי אם יעשה כן – יהיה חייב בתשלום עמלתה של הנתבעת (או 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, לפי הגבוה).

יוזכר – על התובע בהליך אזרחי להוכיח את תביעתו. המוציא מחברו, עליו הראיה.

מנספחי כתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה כי לא רק שאין בידי התובע להראות שהנתבעת הפרה את ההסכם ביניהם ולא פעלה בשמו לשם קבלת החזרי המס שהגיעו לו אלא כי, על פניו, הנתבעת פעלה לפחות עד חודש ינואר 2017 ובמועד זה – ובניגוד להסכם בין הצדדים – פעלו התובע ואשתו באמצעות גורם שלישי שפרטיו נרשמו אף הם ברשויות המס.

התוצאה היא כי אין בידי התובע להראות שהחזרי המס שקיבל לא הועברו לחשבונו בסיוע הנתבעת (שעל פניו, פעלה בשמו מול רשויות המס) ואין בידיו להראות כי הנתבעת הפרה את ההסכם ולכן אינה זכאית לשכרה.

משכך, לא שוכנעתי כי התובע זכאי להחזר השכר ששילם לנתבעת ודין התביעה להדחות.

לפנים משורת הדין, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.