בר לי ואח' נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ ואח'

לפני תביעה על סך 32,250 ₪ בגין נזק שנגרם לתובעים כתוצאה מאיחור במסירת דירה אותה רכשו מהנתבעות.

בהתאם לכתב התביעה, בין התובעים לנתבעות נחתם הסכם לרכישת דירה חדשה מהנתבעות, ובהתאם להסכם, מועד המסירה נקבע לתאריך 31.5.15 (ראה מבוא להסכם).

בהתאם לסעיפים 12(א)(1) ו- (2) להסכם (שלא הוגש לעיוני במלואו, אלא רק חלק מהעמודים שהיו רלוונטיים, לדעת התובעים):

"(1)... תקופת הבנייה כהגדרתה בסעיף 1(א) לעיל ניתנת להארכה על ידי החברה לתקופה של עד 60 יום וזאת מכל סיבה שהיא (להלן: "תקופת הבנייה המוארכת"). על תקופת הבנייה המוארכת לא יהיה ערעור.

(2)... הארכת תקופת הבנייה בתקופת הבנייה המאורכת כאמור בס"ק 1 לעיל אינה מזכה את הרוכש לפיצוי או לשיפוי כלשהו. לא תשמע טענה או תביעה כי הרוכש התחייב למכור או למסור לאחר את דירתו הקודמת על סמך תקופת הבנייה שבסעיף 1(א) לעיל ו/או כי המשיך לשלם שכר דירה או כי אין לו מקום מגורים וכו'."

בהתאם לכתב התביעה, התובעים ביקשו לבצע מספר שינויים בדירה, ובין היתר, התקנת שקע תלת-פזי במטבח וניקודה לטלוויזיה בפינת אוכל. לצורך ביצוע השינויים הסכימו התובעים כי מסירת הדירה תעוכב ב- 90 יום.

הדירה נמסרה לתובעים בפועל בתאריך 29.10.15. לאחר קבלת הדירה גילו התובעים כי מתוך כלל השינויים שביקשו לא הותקן שקע תלת-פזי לכיריים במטבח, ולא הותקנה נקודת טלוויזיה בפינת אוכל (ראה חוות דעת של מהנדס – אציין כי לכתב התביעה צורפו רק עמודים בודדים מתוך חוות הדעת).

בכתב התביעה דרשו התובעים לשלם להם עבור נזק, שנגרם להם כתוצאה מאיחור במסירת הדירה, בגובה של 4,300 ₪ לכל חודש איחור – שזהו סכום דמי השכירות אותם שילמו בפועל עבור דירה שכורה בה התגוררו בתקופת האיחור. התובעים צירפו הסכם שכירות לתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, על מנת להוכיח את נזקיהם.

בבית המשפט הוסיף התובע (שרק הוא התייצב לדיון) וטען כי אומנם הסכים לעיכוב במסירת הדירה ב- 90 ימים, אך זאת על מנת שכלל השינויים שביקש יבוצעו, וברגע שחלק מהשינויים לא בוצעו על ידי הנתבעות, לא היו הן רשאיות לעכב את מסירת הדירה ב- 90 ימים. זאת ועוד, התובע טען כי כלל השינויים בוצעו לפני מועד המסירה המקורי וכי תקופת העיכוב לא נוצלה לשם ביצוע השינויים. הטענה האחרונה הועלתה רק במהלך הדיון בבית המשפט.

אין מחלוקת כי הנתבעות החזירו לתובעים כסף ששולם על ידם בגין השינויים שלא בוצעו.

הנתבעות בכתב ההגנה טענו כי בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)), נתונים למוכר 60 ימים נוספים, לאחר מועד המסירה הקבוע בחוזה המכר, בטרם הקונה יהיה זכאי לפיצוי בשל איחור במסירה, ולכן המועד לתחילת הזכאות למסירת הדירה הוא 31.7.15.

לאחר חתימה על ההסכם התובעים ביקשו לבצע שלל שינוים בדירה, ובשל השינויים הוסכם כי מועד מסירת הדירה יתעכב ב- 90 ימי עבודה נוספים, התובעים הסכימו לעיכוב במסירה וחתמו על הסכם שינויים. לפי חישוב הנתבעות, יש להתחיל ספירה של 90 הימים החל מיום 31.7.15, ומועד המסירה החדש יחול ביום 1.12.15.

הנתבעות ציינו כי התובעים ביקשו לבצע שינויים בשלושה מועדים שונים, ונוכח העובדה כי כבר בפעם הראשונה הסכימו התובעים לעיכוב במסירת הדירה, הנתבעות לא ביקשו דחיות נוספות של מועד מסירת הדירה.